אהרון (ארצ'יק) בנדט ז"ל

אנו מלווים בדרכו האחרונה את "ארצ'יק" – הוא אהרון בנדט בן יחזקאל ונחמה מבית פישר.

המשפחה גרה בכפר סקולציץ', כ-5 ק"מ מהעיר סלונים. פרנסתם הייתה מתחנת קמח המופעלת במי הנהר.

ב- 1929, נפגשנו, שני נערים כפריים, בקן "השומר הצעיר" בסלונים ומאז הצטלבו דרכנו.

משנת 1934, במשך שנתיים, היה ארצ'יק בעיר נובוגרודק, בקבוץ הכשרה "בתלם" כהכנה לעליה לארץ. רישיון העלייה התמהמה לבוא ובינתיים גויס ב-1936 לצבא הפולני.  עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939, היה מגויס, כאיש מילואים. הווהרמכט הגרמני הכריע בקלות את הצבא פולין. רובם נלקחו בשבי. א הרון הצליח להגיע לשטח שהיה בשליטת הסובייטים ומשם חזר לכפרו. בתקופה הסובייטית עבד במפעל לייצור טרפנטין ולמד נהגות. ב-22 ליוני 1941 פרצה המלחמה בין גרמניה לרוסיה-הסובייטית. הגרמנים השתלטו על מערב ברית המועצות, הנהיגו בסלונים, כמו בערים אחרות את חוקי הגזע והתנכלו ליהודים.

אחרי השחיטה של 10,000 יהודים ב-14.11.1741 בשדות צ'פלובו, גורשה משפחת בנדט מהכפר סקולציץ' לגיטו סלונים. בגטו התארגנה מחתרת אנטי-נאצית שאספה נשק ומצאה דרך הדברות עם הפרטיזנים, שפעלו ביערות. ארצ'יק הכניס אותי בסוד המחתרת ומסר לי להחביא 3 רובים ותחמושת – עשיתי סליק. בתקופה יותר מאוחרת נמסרו הרובים לבחורים שהמחתרת העבירה ליער. ארצ'יק בנדט וזרח קרמין היו הקשרים עם אנשי היער- הפרטיזנים, והעבירו להם נשק ומפעם לפעם גם צעירים לוחמים.

ב-29 ליוני 1942 הייתה שוב שחיטה בגטו. כדי להוציא את היהודים מהמחבואים, הציתו הגרמנים את בתי הגטו, שהיו ברובם בתי עץ. לאור הגטו הבוער, הוביל ארצ'יק, בלילה, את משפחתו כולל לובה וליזה אברמצ'יק, שגרו בביתם, ואת משפחת שפטינסקי אל מחוץ לגטו. הגיעו ליער פושקובו ליד סקולדיץ' ומשם המשיכו ליער רפלובקה. שם שכנו הפרטיזנים המוכרים. הצעירים צורפו לגדוד הפרטיזנים "שצ'ורס" והמבוגרים אורגנו כמחנה משפחתי עם עוד יהודים שברחו מעיירותיהם.
הפרטיזנים הרוסים לא ראו בעין יפה את כמות היהודים הנוהרים ליער ולכן אורגנה קבוצה יהודית, שנקאה "ה-51". ארצ'יק היה ממפקדיה.
בדצמבר 1942 פורקה הקבוצה ה-51 היהודית ולוחמיה פוזרו בין יתר הקבוצות של האוטריאד "שצ'ורס".

בשנת 1948 התחילו לנשוב רוחות רעות אנטי-יהודיות בקרב הפרטיזנים. חלק גדול מהפרטיזנים היהודיים, תחת אמתלות שונות ומשונות סולקו מהגדוד, מזרחה ומערבה וביניהם גם ארצ'יק ולובה.

ארצ'יק התחיל ללחום את מלחמת הקיום שלו ושל משפחתו. כזאב בודד כשהגרמנים וגם הפרטיזנים מחפשים אותו כדי לחסלו. חופר לעצמו ולמשפחתו מחפורות-מחבוא, עובר מאחת לשנייה כדי לא להיתפס. באחת המחפורות (צמלנקה) נולד ב-1993 בנם של אהרון ולובה, קראו לו סירוז'ה ויותר מאוחר בן-יער. כשהבן היה בן 5 חודשים מסרו אותו לידי האיכרים סימון ואגטה בנדרוביץ', מבלי שידעו שזה ילד יהודי. אחרי ששטחי בילרוס שוחררו, הלכה לובה עם גוטה כגן (פרטיזנית) ולקחו בחזרה את הילד.

בתקופה קשה ומסוכנת זאת נעזר ע"י האלמנה הבילורוסית הזקנה, יבדוקיה אנטוניק, הנקראת פילימוניכה (ע"ש בעלה), שהחזיקה במחבוא את אימו של ארצ'יק ותקופה מסויימת את אחותו מטלה עם הילדים צילה וחיים, ולא על מנת לקבל תשלום או פרס. נעזר גם ע"י כמה איכרים פולנים שונאי גרמנים, ברבכובסקי ונוביצקי, שעזרו לו במזון ובמודיעין.

אחרי שחרור בילורוסיה גוייס לצבא האדום וכששוחרר עם גמר המלחמה נסע לפולין, שם עבד כנהג ה"בריחה". לארץ הגיע עם לובה ובן-יער ב-1948, אחרי הקמת מדינת ישראל.

השרדותו של היהודי אהרון בנדט ומשפחתו היא אגדה אותה מספרים הסבים לנכדיהם בכפרים מסביב ליער פושקובו, בו עבר ארצ'יק את התקופה הקשה והבלתי אפשרית, ושרד.

יהי זכרו ברוך.

דברי הספד לאהרון בנדט שנפטר ב-29.5.2004, ט' סיוון תשס"ד
מאת שבתאי מושקובסקי,אותם נשא מעל קברו בבית העלמין "ירקון"