המלחמה הותירה את היהודים חסרי כול ורבים רעבו ללחם. בשנים 1919-1921 התקיימו יותר משליש מהם על סיוע מארגונים יהודיים ומקרובי משפחה בארצות הברית. ההגירה לארצות שמעבר לים התחדשה. מתוך כאלף בעלי מלאכה יהודים עצמאים לפני המלחמה נותרו בסלונים מיד לאחריה כ- 400 בלבד, ורק שליש מהם עבדו.
במחצית השניה של שנת 1921 כבר ניכרו בעיר סימני התאוששות: כבישים תוקנו, תחבורת הרכבות חודשה, בתי מלאכה, מנסרות, בתי בורסקי ומפעלי תעשיה חידשו את הייצור ובשוק וסביבו נפתחו שוב בתי עסק, חנויות ודוכנים. פעילות שיא היתה בענף הבנייה. מתוך כ- 2,000 בתים ערב המלחמה נותרו בעיר ב- 1921 רק 1,115 בתים. בשנות ה- 20 הראשונות נבנו מאות בתי מגורים, מפעלים ובתי עסק חדשים מעץ ומאבן ומבנים ישנים שופצו. הוקמו גם מוסדות ציבור חדשים – בית חולים, משרדי הממשל, והקסקרטין הישן שבמבואות העיר שופץ. בבנייה המואצת לקחו חלק מאות בעלי מקצוע יהודים ורבים אחרים נקלטו כעובדים במפעלים החדשים.
בתום המלחמה כיהנה בסלונים מועצת עיר זמנית בת 12 חברים, 8 מהם יהודים. באוגוסט 1919 נערכו בחירות דמוקרטיות ראשונות למועצה. היהודים זכו ב- 18 מ- 24 המושבים ובהסכם שנחתם עמם נקבע שראש העיר יהיה תמיד פולני ואילו לסגנו ייבחר נציג יהודי. ההסכם אושר גם בבחירות שנערכו בשנים שלאחר מכן. בבחירות באפריל 1939 למועצת העיר קיבלו היהודים רק 9 מ- 24 המושבים, וכשחולקו התיקים כעבור חודשיים הגיע לקיצו גם ההסכם בדבר מינוי סגן ראש עיר יהודי.
בניגוד למועצת העיר, שבה ייצוג היהודים על פי חלקם היחסי היה מעוגן בחוק, נותרה הפקידות הממשלתית סגורה בפניהם. בין 200 פקידי ממשל הנפה בסלונים לא היה אפילו יהודי אחד, ובין עובדי העיריה למחלקותיה לא עלה מספר היהודים על 3-4. בשנות ה- 20 עוד היה יחסה של המועצה אל המגזר היהודי הוגן ומוסדות חינוך ורווחה יהודים לא קופחו במתן תמיכה, בעיקר הודות למושל הנפה קורקוזוביץ', וממשיכו מ- 1926, דורוש. בשנת 1937 מונה לנפת סלונים סטרוסטה חדש, אולשבסקי מהמפלגה הלאומנית אנטישמית, והתמיכה במוסדות היהודיים הופסקה כמעט כליל. אגודת מכבי האש שנוסדה ב- 1897 ותזמורת כלי הנשיפה שלה היו מאוישות ביהודים. בראשית שנות ה- 30 פירק ראש העיר את אגודת המתנדבים היהודית והקים חדשה, של כבאים שכירים פולנים.
למרות התאוששות הכלכלה בשנות ה- 20 הראשונות לא חזר המצב בעיר לקדמותו והיה רצוף משברים. הניתוק משוקי רוסיה, שלפני המלחמה קלטו את רוב הייצוא מן האזור, והתחרות עם ברנוביצ'ה הסמוכה שנהנתה מקשרי תחבורה טובים יותר, פגעו קשות במסחר הסיטוני של סלונים. ב- 1927 הלאימה הממשלה את הסחר בעץ ובשאר סחורות שמקורן ביערות, את ענף המשקאות החריפים וכמה תעשיות נוספות, והפכה אותם למונופולין של המדינה. בסלונים הולאמו מפעל משקאות חריפים ובית חרושת לגפרורים של יהודים. גם פועלים שכירים בענפי העץ ובתעשיות המולאמות איבדו את מקור פרנסתם. בקרב היהודים עלתה האבטלה בשיעור גבוה במיוחד.
הידרדרות נוספת במצבם של היהודים חלה במחצית השניה של שנות ה- 30, עם התגברות האנטישמיות וההסתה לחרם אנטי-יהודי בתחום הכלכלה. בסוף שנות ה- 30 גברה בסלונים האנטישמיות ועמה האלימות. חברי ארגונים פולנים לאומניים נושאי כרזות אנטישמיות עוררו מהומות ברחובות העיר ובבתי הקפה שיהודים נהגו להיפגש בהם, ולעיתים תקפו יהודים עוברי רוח במוטות ברזל ובסכינים.
הקהילה היהודית של סלונים נשארה אחת הגדולות והבולטות במזרח פולין. חיי הציבור היו ערים ותוססים והפעילות הפוליטית ובעיקר הציונית הגיעה לשיא חסר תקדים. פעולות הסעד והעזרה, שנמשכו כל ימי המלחמה, הוגברו מיד לאחריה ושותפו בהם ארגונים יהודיים גדולים בפולין ומחוצה לה. ישיבת סלונים, שנסגרה בזמן המלחמה, נפתחה שוב לאחריה, בסיוע הג'וינט וועד העזרה בסלונים.
בשנות ה- 20 וה- 30 פעלו בסלונים כל המפלגות ותנועות הנוער הציוניות והלא-ציוניות שהיו פעילות אז בפולין. המפלגות ותנועות הנוער הציוניות שיתפו פעולה ביניהן במגביות לקרנות הלאומיות ובתחומים נוספים. בעיר פעלו גם גופים ציוניים על-מפלגתיים ונציגויות של הקרנות הציוניות. תנועות נוער, אגודות ספורט וארגונים דוגמת ויצ"ו, טא"ז, מכבי האש ואחרים קיימו נשפים, מסיבות ומפגשים חברתיים, לעיתים בהשתתפות כלל הציבור. מעת לעת ביקרו בסלונים מנהיגים ציוניים מבחוץ – ב-1933 ביקר בעיר זאב ז'בוטינסקי.
הציונים והלא ציונים בעיר שקדו על פיתוח מערכת החינוך היהודית. נוסדו בתי ספר יסודיים עבריים, גני ילדים, תלמוד תורה ובתי ספר דתיים. בתי הספר היהודים לא זכו להכרה ממשלתית ותקציביהם מומנו משכר לימוד ומתמיכת ארגון יוצאי סלונים בארצות הברית וגופים יהודים אחרים. בשנות ה- 30 המאוחרות, עם התגברות המצוקה הכלכלית, נקלעו רובם לקשיי מימון.
ב- 1921 נפתחה בעיר גימנסיה יהודית פרטית. שפת הלימוד היתה פולנית, תכנית הלימודים כללה גם לימודי עברית והיסטוריה יהודית ועם הזמן הגיע מספר תלמידיה ל- 300-400. ב- 1928 הוסמכה הגימנסיה להעניק תעודות בגרות וב- 1937/8 זכתה להכרת משרד החינוך הפולני. גם תקציבה מומן בעיקר משכר לימוד, ועם הרעת המצב הכלכלי במחצית השניה של שנות ה- 30 התמעטו תלמידיה. גם בגימנסיה הפולנית בעיר למדו כמה עשרות בני נוער יהודים.
חיי התרבות בעיר היו עשירים ורבגוניים. "בית העם" של הציונים ו"בית בורוכוב" של "פועלי ציון" שימשו משכן לארגונים רבים ובמה לפעילויות שונות. רבות מן המפלגות ותנועות הנוער החזיקו מועדונים משלהם וקיימו קורסים ושיעורי ערב לעברית, להיסטוריה וספרות עברית ויידיש, לידיעת ארץ ישראל, תולדות הציונים ולמדעים שונים. בעיר פעלו גם מספר ספריות יהודיות ומועדוני ספורט.
פעילות ענפה התקיימה בתחומי התיאטרון, המוסיקה והאמנות. אמנים וציירים מקומיים ולא-מקומיים קיימו בעיר תערוכות, הופיעו בה קרקסים, להקות זמר ומחול אוקראיניות ורוסיות והתקיימו אירועי בידור ותרבות. בשנים אלה היו בסלונים גם תיאטרון פולני ובית קולנוע.
המידע הובא מתוך: פנקס הקהילות, פולין / הוצאת יד ושם - כרך שמיני: מחוזות וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק
בית | אודות הקהילה | גלריית תמונות | קישורים | צור קשר | מפת האתר
השושנה 14 , ת.ד. 130 סביון 5691502 טלפון: 052-2747168, פקס: 03-6358526
פיתוח: ענת כהנא