בשואה

ב- 18 בספטמבר 1938 נכנס לסלונים הצבא האדום והונהג בה המשטר הסובייטי. לסלונים זרמו אלפי פליטים משטחי פולין שנכבשו בידי הנאצים, קצתם כתחנת ביניים בדרכם למקומות אחרים אך רובם נשארו בה. מנגד נמלטו מן העיר רבים מבוגרי תנועות הנוער הציוניות – חלקם נפוצו לכל עבר, אחרים הצטרפו לקיבוץ "השומר הצעיר" בווילנה והיו שחזרו לסלונים. ראש הישיבה, משפחתו ובחורים רבים ברחו לווילנה, משם עלו לארץ או היגרו לארצות הברית דרך שנחאי. שאר בחורי הישיבה חזרו למקומות מגוריהם ורובם נספו בשואה.

ערב הכיבוש היה חלקם של היהודים באוכלוסיית סלונים כ- 60%. בליל 24 ביוני 1941 נסוגו הסובייטים מסלונים בחופזה. מאות יהודים יצאו מזרחה בעקבות הסובייטים אבל רק מקצתם הצליחו לחצות את קו החזית.

ב- 25 ביוני נפלה סלונים בידי הגרמנים. בו ביום פרצו חיילים לבתי יהודים, בזזו רכוש, היכו יהודים ורצחו כמה מהם.  ב- 10 ביולי 1941 פורסם בסלונים הצו בדבר חובת הטלאי הצהוב.

ב- 16 ביולי נכנסו לעיר אנשי ס"ס, התעללו ביהודים ברחובות, ולמחרת ב- 17 ביולי, היתה בסלונים אקציה ראשונה.

ב- 1 בספטמבר 1941 נכנס לתפקידו בסלונים מושל האזור גרהרד ארן.  לאחר צעדי התארגנות ראשונים ערך ארן מפקד יהודים על פי גיל ומקצוע והוכנה רשימה נפרדת של בעלי מקצועות נדרשים. במקביל הורה ארן על הקמת גטו בסלונים. השטח שהוקצה לגטו לא היה גדול וכלל את מתחם בית הכנסת וכמה רחובות סמוכים שבהם שכנו רוב מוסדות הציבור האחרים, וצירפו אליו את רובע ז'בינקה שנחל זורם הפרידו משני צדדיו משאר רחובות העיר ועל כן נקרא "האי". בעלי מקצועות נדרשים ובני משפחותיהם, כמה מאות נפשות, שוכנו באי. תושבי האי היו רשאים לעבור אל חלקו האחר של הגטו אבל הכניסה אליו הותרה רק לתושביו.

בספטמבר נלקחו 60 יהודים ל"עבודה מיוחדת" מחוץ לעיר. בשדה ליד הכפר צ'פיילוב, בדרך לברנוביצ'ה, הם אולצו לחפור שלושה בורות ענק וכשסיימו את מלאכתם הוצאו להורג. בגטו נודע דבר מותם רק לאחר זמן.

בבוקר 14 בנובמבר 1941 נכנסו לגטו שוטרים ליטאים וביילורוסים, יחד עם כוח של אנשי ס"ס. הם הוציאו יהודים חסרי תעודות צהובות מבתיהם וריכזו אותם בחוץ. רבים הסתתרו. כ- 9,000 יהודים ובהם דרי מושב הזקנים, ילדי בית היתומים ועובדיו וחברי היודנרט האחרונים, הובלו במשאיות אל הבורות שחפרו בספטמבר 60 הבחורים מסלונים, ושם אולצו, במכות ובאיומים, להתפשט ערומים ונורו למוות בידי שוטרים ביילורוסים וליטאים.

בדצמבר 1941 צומצם שטח הגטו בסלונים, היציאה ממנו נאסרה והוא הוקף בגדר תיל ובה שני שערים, האחד ברחוב אולנסקה והשני בכניסה לרחוב אופרובה. ב- 25 בינואר 1942 דיווח גרהרד ארן: מתוך 16,000 יהודים תושבי סלונים בספטמבר 1941 נותרו 7,000, ובתחום הממשל האזורי ירד מספר היהודים מ- 225,000 בקירוב ל- 14,461. האווירה בגטו סלונים היתה רווית מתח. אנשים חפרו בונקרים, הכינו לעצמם מקומות מסתור מאולתרים או ברחו לגטאות אחרים, בעיקר לגטו ביאליסטוק המרוחק יחסית שבו, כך האמינו, הסכנה היתה פחותה. 

מינואר עד מרס 1942 גורשו לגטו סלונים כמה מאות יהודים מדֶרֶצ'ין, הולינקָה, ביטֶן, יֶז'יורניצָה ומיישובים אחרים ומספר יושביו הוכפל ל- 15,000 נפשות בערך.

ב- 29 ביוני 1942 לפנות בוקר נכנסו לסלונים עשרות משאיות ואנשי ס"ס ושוטרי עזר מקומיים כיתר את הגטו. הגרמנים ועוזריהם פרצו לבתים וירו לתוכם כדי לאלץ את המסתתרים לצאת, ומשלא יצאו די אנשים הציתו בתים ורחובות שלמים. מקצת היהודים נשרפו למוות ורבים אחרים שנמלטו מן הבתים הבוערים נורו או נדחפו אל הלהבות. את הניצולים מן השרפה ומידי הרוצחים למיניהם הובילו שוטרי עזר לבית הסוהר ושם הוחזקו ימים תמימים כפותים, ללא מים ומזון. בכלא הפריד מתוכם ראש הז'נדרמריה בונקה כ- 800 עובדים. שאר היהודים הובלו קבוצות-קבוצות במשאיות את הבורות בפייטרלוויצ'ה. בזו אחר זו יצאו המשאיות לאתר הרצח. יותר משבועיים נמשכה האקציה ועל-פי אומדנים שונים נרצחו במהלכה 8,000-10,000 יהודים.

הבריחה ליער נמשכה. ב- 26 בספטמבר 1942 דיווח מושל המחוז ארן לממונים עליו שהיהודים משמשים משענת לפעילות הפרטיזנית הסובייטית, ממלאים תפקידי קישור, מוסרים מידע, גונבים נשק ממחסן השלל ותרופות וציוד מבתי-החולים ואף משתתפים בלחימה. שתי קבוצות חמושות ובפיקודם של זרח קרמן ואהרון בנד, שברחו ביולי, היו הגרעין של יחידת הפרטיזנים היהודית "שצ'ורס 51". היחידה, שהתפרסמה בפעולותיה הנועזות, מנתה כ- 150-160 לוחמים. אחר כך פורקה הקבוצה ולוחמיה פוזרו בין יחידות פרטיזנים אחרות.  אחרי השחרור גויסו רבים מן הפרטיזנים היהודים לצבא הסובייטי. 

מספר היהודים שנרצחו בסלונים מינואר 1942 עד סוף השנה נאמד ב- 14,000. גטו סלונים נהרס בידי הגרמנים.

סלונים שוחררה בידי הצבא הסובייטי ב- 10 ביולי 1944. עם שחרורה היו בה 80 יהודים, וכעבור שנתיים נותרו כ- 30 יהודים. רוב הניצולים עברו למערב פולין ועלו אחר-כך לארץ ישראל.

המידע הובא מתוך: פנקס הקהילות, פולין / הוצאת יד ושם - כרך שמיני: מחוזות וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק