דת

במאות ה- 19 וה- 20 שמרה קהילת סלונים על מעמדה החשוב בליטא ונודעה כמרכז תורני. על העיר כולה שרתה אווירה יהודית-דתית – הגברים התהלכו ברחוב בקפוטות ארוכות, ציציות וזקנים והנשים בלבוש צנוע ובפאות נכריות. חיי הציבור היו ערים ותוססים. בשלהי המאה ה- 19 היו בסלונים 24 בתי כנסת ובתי תפילה ועוד שטיבלעך רבים ומניינים פרטיים. בעיר ישבו תלמידי חכמים רבים וכיהנו בה רבנים ידועי שם. ב- 1815 ייסד ר' שלמה זלמן כהנא את ישיבת סלונים, שבתוך שנים מעטות היתה אחת החשובות בליטא. במאה ה- 19 היתה סלונים בעת ובעונה אחת מעוז של המתנגדים ומרכז חסידי חשוב. לקהילה היו 3 בתי עלמין – עתיק מן המאה ה- 16, שני משנות ה- 60 של המאה ה- 18 ו"חדש" מן המאה ה- 19. לצידה של החברה קדישא הוותיקה הוקמו במרוצת השנים חברות צדקה וחסד רבות ומוסדות סעד.

סלונים נודעה ברבניה, ששמם נישא ברחבי הקהילות היהודיות גם מעבר לים. גם הגויים שבשלטון רכשו להם כבוד רב. בסלונים נוסדה חסידות סלונים הידועה ע"י האדמור אברהם מתתיהו ויינברג, שמוסדותיה הרבים והמפוארים נמצאים בירושלים ובבני ברק כיום.

בין הרבנים הידועים בסלונים נמנה הרב אייזלה חריף (יהודע אייזיק בן יחיאל שפירא), גאון בעל אמרות חכמות וחריפות, שספריו פורסמו ברבים וזכו להערכה גדולה, אשר עמד תמיד לצידם של החלשים והנזקקים.

הרב מרדכי'לה ויצל-רוזנבלט, שהיו באים אליו מארה"ב לעצה וריפוי.

הרב יהודה לייב פיין, בעל הדרת הפנים והחוכמה, סגן רבנות פולין עד 1939, כאשר פולין נכבשה ע"י גרמניה הנאצית וברית המועצות, שנרצח בטבח הראשון בסלונים בכ"ב בתמוז תש"א, 17 ביולי 1941, תחילת ההשמדה ההמונית של יהודי מזרח אירופה.

בסלונים היו גם חזנים מפורסמים - האחרון מביניהם היה ר' פנחס אוסקובסקי שנספה בשואה.

הגבאי הידוע של בית הכנסת הגדול ר' אברהם משה מלמד, עטוף בטלית, קיבל רשות לומר קדיש ליד בורות המוות בטרם נורה ע"י הגרמנים בעת הטבח ההמוני ביום שישי, כ"ד חשוון תש"ב 14.11.1941.