ערב הכיבוש היה חלקם של היהודים באוכלוסיית סלונים כ- 60%. בליל 24 ביוני 1941 נסוגו הסובייטים מסלונים בחופזה. בימים שבין שלטון למשנהו הקימו הפולנים מועצת עיר חדשה, שבראשה עמד כומר מקומי ושניים מחבריה היו יהודים. מאות יהודים יצאו מזרחה בעקבות הסובייטים אבל רק מקצתם הצליחו לחצות את קו החזית. במהלך קרבות הכיבוש פרצו בסלונים שריפות גדולות. יהודים שבתיהם נשרפו השתכנו אצל קרובים או מכרים.
ב- 25 ביוני נפלה סלונים בידי הגרמנים. בו ביום פרצו חיילים לבתי יהודים, בזזו רכוש, היכו יהודים ורצחו כמה מהם. הגברים בעיר נעצרו והוחזקו במשך יממה בכמה מבני ציבור. ב- 28 ביוני הוטל איסור על מגורי יהודים ולא-יהודים בבית אחד. יהודים רבים נאלצו לעקור מבתיהם ובתים שגרו בהם יהודים סומנו. כמה ימים אחרי כניסת הגרמנים לעיר הוצאו להורג 10 יהודים ואחריהם 20 יהודים נוספים. ב- 10 ביולי 1941 פורסם בסלונים הצו בדבר חובת הטלאי הצהוב. בתחילת יולי חידשו היהודים את ועד הקהילה שפורק בימי השלטון הסובייטי והעמידו בראשו את וולף ברמן. ראש מחלקת העבודה היה גרשון קווינט, קצין מכבי אש לשעבר. הוועד חידש את הספקת המזון באמצעות סחר חליפין עם איכרים, קיבל על עצמו את הסיוע לנזקקים והסדיר את הגיוסים לעבודות כפייה, במאמץ לשים קץ לחטיפות שרירותיות מן הבתים והרחובות ולהנהיג חלוקה צודקת יותר של הנטל. מקצת היהודים עבדו בבתי החולים בעיר, שהיו מלאים בפצועים, וכדי להבטיח אותם בדרך לעבודה וממנה חילק להם הוועד מדים.
באמצע יולי דרשו הגרמנים מעורך הדין איצקוביץ' רשימה של אנשי אינטלגנציה יהודים. ב- 16 ביולי נכנסו לעיר אנשי ס"ס, התעללו ביהודים ברחובות, ולמחרת ב- 17 ביולי, היתה בסלונים אקציה ראשונה. עם שחר חסמו מאות אנשי ס"ס כמה רחובות. גברים ונערים יהודים הוצאו מן הבתים ואנשי ס"ס ושוטרים ביילורוסים וליטאים הריצו אותם במכות ובאיומים אל רחבת בית העם. אנשי ס"ס אחרים שהמתינו בכיכר הפשיטו אותם מבגדיהם וערכו חיפוש אחר כסף ודברי ערך. בזו אחר זו יצאו מן הכיכר משאיות עמוסות ביהודים. ביער ליד הכפר שפאקוביץ, מרחק 7 ק"מ מסלונים, הם הורדו מן המשאיות בכוח, הורצו לבורות מוכנים, אולצו להתפשט ונורו והושלכו אל הבורות, מקצתם בעודם בחיים. המשאיות חזרו ובאו עד אחרי הצהריים, ואז הסתיים הירי. כ- 180 איש שעוד נותרו בכיכר שוחררו לבתיהם. בגדיהם של הנרצחים, כספם ודברי ערך שנמצאו אצלם הוחרמו בידי הגרמנים. בבורות ליד שפאקוביץ נרצחו ביום ההוא 1,153 יהודים, רובם אנשי אינטלגנציה וביניהם עורך הדין איצקוביץ' וכמה מראשי הציבור. הרב יהודה-לייב פיין, שהתעקש לבוא ולסייע לעצורים ברחבה נתפס גם הוא ונרצח. ליהודי העיר סיפרו הגרמנים סיפור כיסוי שהנרצחים שולחו למחנה עבודה מרוחק, ואף מסרו לכמה מבני משפחותיהם מכתבים שאולצו לכתוב בטרם נורו. על פי הדוחות הוטל ביצוע הטבח על שוטרים מקומיים שהושקו לשכרה. את הפקודה נתנו כנראה קורט דליגה וראש הס"ס ומשטרת הביטחון בביילורוסיה באך-זלבסקי.
אחרי אותה אקציה נצטוו היהודים לבחור יודנרט בן 15 חברים. לראש היודנרט נבחר וולף ברמן וחבריו היו יעקב גולדפרב, זלמן איוויאנסקי, גרשון ברנשטיין, משה יקימובסקי וכמה אחרים. הוקמו גם לשכת עבודה בראשותו של גרשון קווינט ומשטרה יהודית בת עשרה איש, בפיקודו של מישה לוץ. מדי יום ביומו העמידה לשכת העבודה היהודית לרשות הגרמנים את מכסת עובדי הכפייה שדרשו. יהודים הועסקו בסלילת דרכים וכבישים ובשאר עבודות תשתית בשירות ארגון "טודט", שסיפק להם את מזונם. כמה מאות יהודים עבדו בסידור נשק שלל במחסנים והממונים הגרמנים, מוץ ובראון, נהגו בהם בהגינות. בגטו נמשכו המאסרים ומעשי רצח של יחידים. בין הנרצחים היו כמה מראשי הבונד. בקיץ 1941 הקימו הגרמנים בסלונים מפעל תעשייה צבאית והעסיקו בו מהנדסים ועובדים יהודים.
ב- 15 באוגוסט 1941 הוחלף הממשל הצבאי הגרמני בממשל אזרחי. ביילורוסיה היתה לקומיסריאט כללי, וכמה ערים וביניהן גם סלונים הפכו למרכזי ממשל אזוריים. הממונה לענייני יהודים, קצין המטה היק, נודע לשמצה באכזריותו. מעת לעת זימן אליו את אנשי היודנרט והודיע להם על גזרות חדשות – איסור ללכת על המדרכות, הסרת הכובע בפני כל גרמני ברחוב, כופר של שני מליון רובל במטבעות זהב וכסף מזומן, זהב ותכשיטים. הכופר הגבוה שולם בתוך יומיים, כפי שדרשו הגרמנים. שני יהודים מעובדי הגסטאפו הלשינו על אנשי היודנרט שהם מסתירים דולרים, ומיד זומנו אל היק, שהורה להוציא להורג עשרה מהם. בני משפחותיהם הובלו בידי אנשי ס"ס לכלא המקומי ומשם נלקחו גם הם לאתר הרצח.
היהודים נצטוו לבחור יודנרט שני והעמידו בראשו את גרשון קווינט, שכבר היה אז מנהיגם הלא-מוכתר. גם מספר השוטרים היהודים הוגדל ל- 30. מיד אחרי תשלום הכופר הראשון דרשו אנשי הממשל את שארית הזהב והכסף שנותר בידי היהודים, ואף שגם דרישה זו נתמלאה טען היק שחסר חצי ק"ג זהב. העזרה באה מכיוון לא צפוי – כומר פולני צעיר, שטרק, אסף מבני עדתו את צלבי הזהב והשלים את המכסה. מאוחר יותר סייע הכומר שטרק ליהודים למצוא מקומות מסתור אצל נוצרים ולרבים השיג מסמכים מזויפים. כשנתפס והובל גם הוא לבורות בפייטרלוויצ'ה ביקש להישאר בבגדי הכמורה שלו, וכך נקבר.
המידע הובא מתוך: פנקס הקהילות, פולין / הוצאת יד ושם - כרך שמיני: מחוזות וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק