אליהו גרייבר ז"ל מסלונים
בבואי לכתוב על אבינו, אליהו גרייבר מסלונים ( 25.5.1919-10.7.1988) - דברים חשובים שהשפיעו עלי וממשיכים להשפיע עד היום על המשפחה המורחבת — רוצה אני להתמקד בשני אירועים שיכולים לפתוח צוהר לעולמו הפנימי של אבי והבסיס עליו נבנתה עצמתו האישית והייחודית.
הסיפור הראשון הוא אודות מעשה ניסים שהתרחש בזמן מלחמת העולם השנייה , בהילחמו כחייל בצבא הסובייטי מול הצורר הגרמני.
האירוע שני התגלה לנו רק אחרי מותו ומות אחותו אסתר (נפטרה 13שנים אחריו) ומתייחס לחיים בסלונים ולאירוע חגיגת חתונת אחותם רבקה ב-1938 .
שני אירועים שביניהם מפרידים כ- 3 שנים במהלכם חיי המשפחה התהפכו, והקהילה היהודית בסלונים נכחדה יחד עם מיליוני יהודים שכל חטאם היה בעצם היותם יהודים.
אתחיל מהאירוע השני, תיאור החתונה בסלונים ב-1938. האחות אסתר שעלתה קודם לפלסטינה עם גרעין עלית נוער חיה רחוק מבני המשפחה שנותרו בסלונים. האחות הבכורה רבקה עומדת להינשא בסלונים לבחיר ליבה והאח משה , תלמיד ישיבה בסלונים, יודע עד כמה אחותו אסתר כמהה לדעת את פרטי החתונה ולוקח על עצמו לספרם לה בפרוטרוט במכתב .אבינו אליהו היה בן הזקונים במשפחה. רק לאחר מותה של אסתר דודתי האהובה בשנת 2001 , מצאו בניה בין חפציה את ההזמנה לחתונה—מצ"ב , וכן את המכתב הכתוב אידיש צפופה (מצ"ב המכתב).
תודה מיוחדת לבני דודי אדי ושלום שהואילו לשתפני במה שמצאו בין חפציה וקשור לחיים בסלונים ובכך איפשרו לי להעלות דברים אלה על הכתב למען הדורות הבאים. מאחר ודודתי אסתר עלתה לארץ לפני פרוץ המלחמה, הרי שמכתבים ומעט תמונות נשתמרו אצלה .
אנו התרגשנו לראות הזמנה לחתונה בעברית משנת 1938 , בגולת סלונים הרחק מישראל. נוסחה התחבר לסיפורי אבי על ההווי הדתי , עברי וציוני של המשפחה . המסמך הכתוב החיה את סיפורי העבר הרחוק שקבלו כעת נופך משלהם.
המכתב , אשר רות גולדשטיין היקרה, טרחה לתרגמו ביסודיות רבה חושף פרטים מדהימים על חיי המשפחה, על ההכנות לחתונה, על מטעמים מיוחדים ועל ההתרגשות הרבה לקראתה. האח משה, כותב ממש בציוריות ואביא קטע קטן: " בע"ה, כאשר תקראי את המכתב ...תתארי לעצמך שאת נמצאת כאן אצלנו ..לפני החתונה וככל שנתקדם את "תסעי" עמנו לחופה ואח"כ לחתונה. אנו שולחים המכתב ב-4 באפריל יום שני במשלוח מיוחד.
שלום שלום לך אחותי מרחוק מאוד. מזמן לא כתבתי לך שום דבר ולכן אני כותב כעת הרבה מאוד. כפי שאת בקשת את משה הסבלני לתאר את החתונה...... אני מרגיש את לבך שהיה מלא עצב במשך יום השבת של החתונה מכיוון שאינך יכולה לשמוח יחד עמנו בחתונה של אחותנו הראשונה...
אני מתחיל לתאר מליל שבת שבוע לפני החתונה ".
בהמשך מובא במפורט תיאורם של כל מיני דודים ודודות המגיעים לחתונה וההכנות לה מידי יום ביומו. ואמשיך לצטט מיום החתונה: " יום שישי- שימו לב! הטבחית באמצע בישול הדגים... כולם לעבודה למען החתונה בלבד. ....ב-8 בבקר אליהו הביא שולחנות וספסלים לדוד פנחס מכיוון ששם תתקיים כל החתונה. בסביבות 9.30 מגיע האורח האחרון היקר והחשוב ר' יחזקאל לוין ..הגיעו 17 מברקים בעברית..... השעה 12 שעתיים לזמן שנקבע... אליהו סוגר את החנות .. חתן וכלה מתכוננים ללכת..צריכים עוד מעט להתפלל מנחה... החתן נכנס לחדר, מרוקנים לו כל הכיסים ,אסור שיחזיק שם שום דבר, מלבישים לו גלימה לבנה ועל זה המעיל שלו ...והולכים לדוד לחופה. בסמטה יש התקהלות, רואים שהולכים אנשים מקושטים בכובעים קשיחים, יהודים יפים....אנו כבר אצל הדוד. אצל הכלה החדר גדוש ומלא בלי עין הרע , הנה כל הידידים ומכרים מסביב לכלה. הכלה לבושה שמלת משי מבהיקה ,..ניגשה המחותנת ,התנשקה עם הכלה ונתנה לה שעון טוב בערך שווי של 80 זלוטי. הכלה נראית מאוד יפה ביושבה על הכורסה ומסביבה בלי עין הרע אגרטלים והנה שומעים את הכרוז שהרב פיין והרב יגל ייגשו לכסות פני הכלה. הגישו להם את השאל(צעיף) לבן של אמא אם את זוכרת......והחתן באמצע..הם ניגשים ומכסים הכלה ור' אברהם משה מכריז בקול רם "בשעת מזל לחופה" שילכו. ומפזרים סוכריות ...מדליקים הבדלות ונרות צבעוניים ומובילים את הכלה. כל הקהל וגם הפולניות יוצאים לחצר לכיוון אחד לחופה ...רק החתן מתחת לחופה...המחותנים עם הכלה מסתובבים סביב החתן 7 פעמים . הכלה נעמדת בצד החתן. ..ניכרת התרגשות. בגלל הטקס הקדוש הנרות דולקים,כל אחד מחזיק נר דולק האורחים מעבר לשער רוצים לפרוץ לחצר ,גם הם רוצים לראות החופה. מזה זמן רב מאוד לא היתה בסלונים חתונה בשבת והחופה ביום שישי. ......" ומפה ממשיכים לתיאור הברכות,, ואח"כ הדלקת נרות, קידוש קבלת שבת וכמובן---האוכל הרב על השולחן הערוך כיד המלך.. משה מתאר במפורט את הסעודה, למעשה שלוש סעודות, ובסוף פירוט כל המתנות שקבלו ובסיום המכתב הארוך: " חתונה כזו הלוואי עלייך. אנו מחכים שאת תכתבי לנו על החתונה שלך. אה, האמא תהיה לה עבודה רבה לקרוא. אני נפרד, תהיי בריאה ,שתהיה לך הצלחה בחייך עם בחיר ליבך. כל טוב והכי טוב. ממני הכותב והפאנטזיונר משה גרייוער".
לפי דף עד רבקה נולדה ב-1910 בסלונים , היתה במלחמה בגטו סלונים ונרצחה בPetrashivka- Teplik, Vinnitsa, Ukraine . לא צוין אם היו לה ולאברהם ילדים.
האירוע השני שאתאר מספר על מעשה הניסים שארע לאבינו בשדה הקרב.
בשנת 1940, כאשר קבל צו גיוס לצבא האדום, אמו בלה אמרה לו באומץ לבה הרב ובחכמתה:
"תתגייס, זו ההזדמנות שלך להציל עצמך מכל משפחתנו".
אבא התגייס והפך לחייל לוחם. בקרב הבלימה של הצבא הסובייטי נגד הצבא הגרמני אבא נפצע קשה ושהה בבית חולים מעל שנתיים. הוא נמצא מחוסר הכרה בשלג כשמסביבו פזורים דפים מסידור התפילה שלו (תצלומם מצ"ב). הכפריים הרוסים שאספו אותו לביתם משדה הקרב וטיפלו בו עד לפינויו לבית חולים, לקחו עמם גם דפים אלה. הוא סיפר איך כאשר התעורר לאחר מספר ימים, הכפרייה הרוסייה הזקנה אשר טיפלה בו במסירות הראתה לו דפים אלה ואמרה שהניחה שחשובים לו ולכן שמרה אותם. אבא האמין כי דפי סידור אלה הגנו עליו והצילו את חייו. אנו גדלנו עם סיפור נס הצלתו וכוחם של דפי הסידור. לכל ילד שחלה והיה זקוק לתמיכה וריפוי אבא שם מתחת לכרית את הדפים האלה וכך אנו ממשיכים עד היום.
אבא היה איש של מעשים ולא איש של דיבורים. פטריוט וציוני , אוהב הארץ . כך גם חינך אותנו ילדיו : לאהבת המדינה כמקום היחידי בעולם בו יהודים יכולים לחיות . היה איש משפחה ויחד עם זאת בעל ערכים של תרומה לקהילה, שירות ציבורי, ופעילות במסגרת המפלגה הליברלית בר"ג. אבא אהב מאוד את הפעילות הציבורית ובמסגרתה היה ממקימי סניף מכבי צעיר ברמת יצחק.
המכתב על החתונה בסלונים חיבר אותנו לשורשים של המשפחה בסלונים, היודעת לשמוח בצוותא. אבא החדיר גם בנו את החשיבות הזו של התכנסות משפחתית, של חגיגת חג, של אבחנה בין יום קודש לבין חול. עם כל העצב שהיה גנוז בעמקי נפשו בגין העבר ידע לשמוח ,אהב אנשים ואורחים, ותמיד בבית היה שפע אוכל לכל דכפין. יחד עם משפחת אחותו אסתר היינו חוגגים חגים כמנהג סלונים. עד היום, אנו הילדים ובני משפחותינו יחד עם אמי תבדל"א משתדלים להתכנס ולחגוג יחד ליל סדר עם המנגינות שאבא ז"ל שר ברוח סלונים.
מכתב משה גרייבר מסלונים 1938 על החתונה
מכתבה של בלומה גולנסקי - הלינקה
19.5.13
לכב'
מר צבי שפט
יו"ר ארגון עולי סלונים
אני, בלומה גולנסקי, ילידת העיר בריסק (ברסט) ששייכת כיום לבלארוס, נולדתי בעיר זאת עקב מנוסתם של הוריי מוורשה בפולין בפרוץ מלחמת העולם השנייה. הורי חיפשו להימלט מהגרמנים ובדרך אני נולדתי ולי עצמי אין כל סנטימנטים לעיר ברסט.
מאז נישואי למאיר גולנסקי ז"ל נכנסתי למשפחה של ילידי הלינקה במחוז סלונים.
את אביו של בעלי הגרמנים רצחו כבר בעת כניסתם להלינקה, כמו את יתר הגברים הצעירים היהודים בכפר. פרט לחמותי, חנה, ואחותה סימה סובול (אמא של זהבה כרמלי) לא הכרתי אנשים מהלינקה. את קורות חייהם למדתי מהסיפורים שלהן לגבי קרות דרכם בתקופת המלחמה.
חמותי ובנה, מאיר ז"ל, שהיה בעת כניסת הגרמנים לכפרם בגיל 5 שנים ואחותה סימה ניצלו לאור תושייתם ותעוזתם האמיצה לברוח מהגטו באחד הלילות, לאחר "אקציה" של הגרמנים שהוציאו אנשים ממחבוא, בתוכם קרובי משפחה של חנה וסימה.
חמותי, בנה ואחותה עשו דרך קשה מאוד בלילות היות ובשעות היום הם הסתתרו מעיני השכנים הגויים. בסופה של הדרך הארוכה הצליחו להגיע לפרטיזנים אשר היו מאורגנים ומקובצים במשפחות. הם הצטרפו למשפחות אלו ובמשך כשלוש שנים העבירו את זמנם וחייהם ביערות האיזור.
עם הגעת הצבא האדום בקיץ 1944 לאזור סלונים, הם שוחררו מאימת הגרמנים.
אני רוצה לציין שאני ובעלי ז"ל הכרנו אותך, צבי שפט, מאז טיול השורשים בשנת 1997. מאז, בכל שנה השתתפנו באזכרות של קהילת סלונים והסביבה. לצערי הרב, בעלי נפטר בשנת 2009 ואני ממשיכה להגיעה לאזכרות אלו ביחד עם זהבה כרמלי שהינה בת דודתה של בעלי ואנחנו נמצאים בקשרי משפחה הדוקים מאוד והיא לנו כמו אחות.
אני מרגישה צורך לומר לך שבכל מפגש באזכרה אני נרגשת מיכולתך לנהל את הטקס בצורה מכובדת, כמעט ממלכתית, לזכרם של אנשי קהילת סלונים והסביבה.
אני מאחלת לך צבי ולנו עוד הרבה שנים ליהנות מפועלך המבורכת.
יישר כח
בלומה גולנסקי
19 במאי 2013 - ראשון לציון
מכתבים לצבי שפט
אינג. צבי שפט ורעייתו הנכבדה.
באתי להוקיר תודה וברכה על שכיבדתם בנוכחותם את האירוע יום העיון בנושא "אומנות בשואה" לזכרם של עו"ד רפאל(קולה) לוץ ורעייתו פאני לוץ לבית סולומיאן עה'
הדברים שנאמרו על ידך בטוב טעם, הן על בובה וקולה וכמובן על קהילת סלונים העניפה ריגשו אותנו עד מאד.
אנו מודים לכם על שהועלתם להגיע לכנס ומבקשים אנו לאחל לך ולרעייתך הנכבדה ברכת בריאות איתנה וטובה
וכל טוב
יאיר יעקב מורטוב לוץ
הרבולוג-מ.לרפואת צמחים מערבית.
גב. רבקה מורטוב לוץ
גב. אורית מורטוב לוץ וביתה גילי מורטוב לוץ
מצאצאי יוצאי סלונים כאן בישראל
צבי היקר,
תודה רבה לך ולרעייתך גיטה על שבאתם היום לכבד את הכנס שלנו.
דבריך היו מיוחדים במינם - לא כל יום מזדמן לאנשי הסגל ולסטודנטים שלנו לשמוע דברים כאלה לזכרם של ניצולי השואה.
אני בטוחה שהענקת כבוד רב לחבריך שהלכו לעולמם, רפאל לוץ ופאני סולומיאן לוץ.
אני מאחלת לך ולגיטה הרבה בריאות וכל טוב בינתיים, עד שניפגש,
שלך - - חנה
Yankel Koncepolski on their visit to Slonim September 2011
מסע שורשים לבלארוס. משפחת קרביץ, ספטמבר 2013
ספר זיכרונות של אסתר פלס לבית אמסטיבובסקי מחיפה משנת 1934
ברכות בעברית מחברותיה לכיתה מבית הספר לבנות "בית יעקוב" לפני עלייתה לישראל מסלונים.
כל הבנות המברכות, בנות 11, ניספו בגטו סלונים כולל אחותו ז"ל של צבי שפט, שינה שפטינסקי.
צילומי היומן: דוד פלס
מאמר מעיתון ידיעון סלונים "סלונימשצ'ינה" מיום ד' 5.08.2015
הוא שרד את השואה בסלונים, נלחם בשורות הפרטיזנים והצבא האדום, עתה הוא בן 90 ומתגורר בישראל מזה זמן רב.
אבל הזיכרונות של ארץ הולדתו, ההיסטוריה, האדמה, היכן שגדל והיכן שטמונים יותר מארבעים מבני משפחתו, לא ניתנים להשתקה. ובמיוחד, הזיכרונות הכאובים ביותר, קוראים לו לבוא לסלונים, העיר אליה הוא כל כך קשור.
שיעור היסטורי:
הרחובות, בהם צבי שפט (שפטינסקי) עובר כמעט כל לילה בחלומו, היום הוא רואה אותם הלכה למעשה ומוכן לספר לנכדיו אודות המקום שבו נולד. עבורו זה הביקור השביעי בסלונים, עבור ילדיו, נכדיו ורבים מארגון עולי סלונים בישראל, הוא הראשון.
צבי, מספר מעולה, אשר בזיכרונו השתמרו פרטים רבים כל כך מהחיים בסלונים שלפני המלחמה. את הסיורים, הירידות והעליות ברחובותיה הצרים של העיר, הוא עושה הודות לזיכרונותיו משחזרי החיים, כאשר עוד לא הייתה מלחמה.
אני הכרתי את בית הכנסת הגדול הזה לגמרי אחרת, הוא היה יפה מאוד גם בפנים וגם מבחוץ, הוא אומר. כאן, ליד קירות בית הכנסת סיפר צבי אודות ילדותו, אודות ביתו ברחוב אופרובה 7. על החיים הנוראיים בגטו, איך הצליח לשרוד בשלושה ימי טבח, להגיע לגדוד הפרטיזנים והחל משנת 1944 לשרת בכוחות הביטחון עד סיום המלחמה.
אנו הולכים הלאה וצבי מעיר, שלפני המלחמה ממגדל התצפית של מכבי האש (הקלנצ'ה צ.ש.), עתה מגדל המים, חצוצרן ניגן כל בוקר וערב קטע מהפולונז של אוגינסקי. נעים לו שהמסורת הזאת חזרה שוב. ליד המבנה של מכבי האש מספר צבי איך בעת היותו נער כאן בחצר בחורף היה משטח להחלקה על הקרח וצעירות וצעירים היו מחליקים לצלילי תזמורת הנשיפה.
אני אוהב את העיר הזאת, הוא אומר, היא קרובה ללבי. חשוב, שהילדים והנכדים ידעו את מקורותיהם. כמו עץ שאינו מתקיים ללא שורשים, כך גם בן אדם אינו יכול להתקיים ללא זיכרון. כל חברי המשלחת הזו, שהגיעו היום לסלונים, הינם צאצאים של יהודים, אשר חיו כאן. רבים מאיתנו כבר הסתדרו בחיים, מוזיקאים ידועים בינלאומיים, רופאים מצוינים, אנשי תרבות, מדענים ועוד.
כפי הנראה, זהו ביקורי האחרון בסלונים, לפיכך זו חובתי לילדיי ולנכדיי, לספר להם אודות המקום היכן הייתה ההתחלה לכול מה שיש לנו עתה. מפני שהעבר הינו חלק בלתי נפרד מההווה ומהעתיד, אומר צבי.
השיעור ההיסטורי, שסיפר צבי, נמשך שלושה ימים. בזמן הזה הוא הוביל את הקשובים לו לא רק במקומות שגרמו לו זיכרונות נעימים. אחד המקומות החשובים היה לבקר בשדות צ'פלובה, מקום שבו בין אלפי היהודים שנורו למוות שוכבת גם המשפחה העניפה שלו. הוא ראה הרבה, הוא יכול לספר רבות והוא יודע, שכאשר יעלם שריד השואה האחרון מעל פני האדמה, את זיכרון העבר אסור לשכוח, הוא לבטח ישמר על ידי הדורות הבאים.
ב-1 באוגוסט, התקיימה פגישה של נציגות המשלחת עם ראש העיר והאזור של סלונים, א.מ. טרגונסקי, בה נדונו הבעיות של שימור הנכסים ההיסטוריים-תרבותיים והדתיים באזור סלונים.
יקאטרינה וסאלדוחה.
תורגם מרוסית ע"י צבי שפט, 17.09.2015
משפחת קופמן
בתמונה משנת 1923: קבוצת חלוצים סלונימאים מחדרה - קבוצת צבי
יושבים בימין- צבי קופמן ואשתו שרה קופמן, יונה קופמן (אחותו של צבי)
יומן מסע לסלונים - נגה בדנס - אוגוסט 2015
נשלח בתחילת 1939 לבתו, אמא של אילנה דים, לרעננה לאחר ששבה ארצה מביקור בסלונים, לשם נסעה עם בנה בן ה-5 (אח של אילנה) לבקר את אביה
בית | אודות הקהילה | גלריית תמונות | קישורים | צור קשר | מפת האתר
השושנה 14 , ת.ד. 130 סביון 5691502 טלפון: 052-2747168, פקס: 03-6358526
פיתוח: ענת כהנא