במאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 שלטו היהודים במסחר הסיטוני בעצים, בתבואה, בעורות ופרוות ובברזל. בסוף המאה סחרו יהודים גם במכונות חקלאיות, בגפרורים ובסחורות נוספות. היהודים מילאו תפקיד מרכזי בתהליך התיעוש בסלונים. ליהודים היתה בלעדיות כמעט מלאה במגזר המלאכה – בעיקר כחייטים וכסנדלרים אבל היו ביניהם גם בורסים, פרוונים, כובענים, נגרים, נפחים, מלבני לבנים ובנאים. בראשית המאה ה- 20 עסקו במקצועות המלאכה כ- 800 יהודים – שליש מכלל המפרנסים היהודים בעיר. בנתון זה לא נכללו פועלים בבתי המלאכה לבורסקאות. בהתחשב בירידה הגדולה במספר היהודים בעיר באותן השנים, הגידול היחסי במספרם של בעלי המלאכה היה רב עוד יותר. במסחר הזעיר מעריכים שכל 150 החנויות והדוכנים בשוק היו של יהודים.
במלחמת העולם הראשונה שותקה הכלכלה המקומית, והכובשים החרימו את מלאי המזון ואת התוצרת החלקאית. מעט המזון שנותר חולק לתושבים בקיצוב ובמנות זעומות. ועד אזרחי שהוקם ניסה לסייע בפתיחת מטבח ציבורי וחלוקת ארוחות לנזקקים והרעב גרם להתפרצות מגפות ולתמותה גבוהה. המלחמה הותירה את היהודים חסרי כול ורבים רעבו ללחם. בשנים 1919-1921 התקיימו יותר משליש מהם על סיוע מארגונים יהודיים ומקרובי משפחה בארצות הברית. ההגירה לארצות שמעבר לים התחדשה. מתוך כאלף בעלי מלאכה יהודים עצמאים לפני המלחמה נותרו בסלונים מיד לאחריה כ- 400 בלבד, ורק שליש מהם עבדו.
במחצית השניה של שנת 1921 כבר ניכרו בעיר סימני התאוששות: כבישים תוקנו, תחבורת הרכבות חודשה, בתי מלאכה, מנסרות, בתי בורסקי ומפעלי תעשיה חידשו את הייצור ובשוק וסביבו נפתחו שוב בתי עסק, חנויות ודוכנים. פעילות שיא היתה בענף הבנייה. מתוך כ- 2,000 בתים ערב המלחמה נותרו בעיר ב- 1921 רק 1,115 בתים. בשנות ה- 20 הראשונות נבנו מאות בתי מגורים, מפעלים ובתי עסק חדשים מעץ ומאבן ומבנים ישנים שופצו. הוקמו גם מוסדות ציבור חדשים – בית חולים, משרדי הממשל, והקסקרטין הישן שבמבואות העיר שופץ. בבנייה המואצת לקחו חלק מאות בעלי מקצוע יהודים ורבים אחרים נקלטו כעובדים במפעלים החדשים.
למרות התאוששות הכלכלה בשנות ה- 20 הראשונות לא חזר המצב בעיר לקדמותו והיה רצוף משברים. הניתוק משוקי רוסיה, שלפני המלחמה קלטו את רוב הייצוא מן האזור, והתחרות עם ברנוביצ'ה הסמוכה שנהנתה מקשרי תחבורה טובים יותר, פגעו קשות במסחר הסיטוני של סלונים. ב- 1927 הלאימה הממשלה את הסחר בעץ ובשאר סחורות שמקורן ביערות, את ענף המשקאות החריפים וכמה תעשיות נוספות, והפכה אותם למונופולין של המדינה. בסלונים הולאמו מפעל משקאות חריפים ובית חרושת לגפרורים של יהודים. גם פועלים שכירים בענפי העץ ובתעשיות המולאמות איבדו את מקור פרנסתם. בקרב היהודים עלתה האבטלה בשיעור גבוה במיוחד. הידרדרות נוספת במצבם של היהודים חלה במחצית השניה של שנות ה- 30, עם התגברות האנטישמיות וההסתה לחרם אנטי-יהודי בתחום הכלכלה.
המידע הובא מתוך: פנקס הקהילות, פולין / הוצאת יד ושם - כרך שמיני: מחוזות וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק
בית | אודות הקהילה | גלריית תמונות | קישורים | צור קשר | מפת האתר
השושנה 14 , ת.ד. 130 סביון 5691502 טלפון: 052-2747168, פקס: 03-6358526
פיתוח: ענת כהנא