אינג' צבי שפט

יו"ר ומקים ארגון עולי סלונים בישראל.

נפטר 20.12.2021 והוא בן 96 במותו.

נקבר למחרת בבית העלמין ירקון לצד רעייתו האהובה גיטה ז"ל.

 

"הלהבות אופפות את הבית, להבות צהובות, כתומות אדומות, כמו ידיים הנשלחות אל על ומנופפות לשלום או למלחמה, ובעיקר למוות, כן, המוות זוחל אלינו, הוא בן בית, בייחוד מאז שהם הגיעו לכאן, הגרמנים הנאצים ועוזריהם .

הבית בוער ומשמיע רחשים מבשרי רע בערבו של יום ה- 29 ליוני 1942 .

יום ראשון שעבור רבים עתיד להיות יום אחרון, היום האחרון של חייהם על האדמה הזו!

כאילו לא די בכך שבמשך שבועיים טבחו בלי רחמים בנשים, ילדים, זקנים וגברים. הם החליטו לרצוח את השארית, את מי שטרם נטבח .

הם לא היו טיפשים, הם לא היו משוגעים, הם היו מרושעים!

כל אותו הזמן שהינו אני ובני משפחתי במחבוא מתחת לבית, דוממים וחוששים מן הבאות, מן הרע.

לאחר שהאש שלטה בבית ובקירותיו, חשנו כי הוא מתחיל להתמוטט, עשן מחניק חדר אל המחבוא, עשן מסתלסל זחל אלינו כנחש מאיים .

בדל החלטה הציל את חיינו .

מיד זחלנו החוצה, דרך פיר שחפרנו בידנו, שרוטים וחרוכים בזרועותינו .

זחלנו בין גופות נרצחים, שחלקם שרופים, לעבר צדה השני של הסמטה, ומשם אל היער הקרוב.

היער על המסתורין ועל החידה שבו , היה לנו למסתור, למחסה זמני .

אלמלא היינו יוצאים מבעוד מועד מהבית הבוער, אלמלא התקבלה ההחלטה לקחת סיכון ולצאת מן הבית והגטו הבוער, מן המסתור, ולברוח אל היער, הרי שאני, צבי שפט, לא הייתי זוכה להילחם ולנקום ברוצחי עמנו.
לא הייתי זוכה לראות את כניעתה של גרמניה הנאצית, לא הייתי עובר את המשך המלחמה, לא הייתי עולה לארץ ישראל, לא הייתי מקים משפחה ולא הייתי עומד כאן, בקומה זקופה, ומספר בגאווה את קורותיי"

זה אבא שלי, סבא ל- 8 נכדים, וסבא רבא ל- 9 נינים .

האיש החזק, החכם, ההיסטוריון, המנציח, הלוחם על חרות עמו ומשפחתו .

פרטיזן שנלחם בנאצים ושמגיל 15 ידע להכין פצצות ולפוצץ רכבות.

האיש שעלה עם אמא לארץ באקסודוס, גורש ממנה וחזר שוב כמנצח ביום קום המדינה .

אבא שלי, שהמשיך בתע"ש לייצר פצצות, שלמד ורכש השכלה בלילות, שתפר לי תחפושות בפורים, שהקדיש את ימיו ולילותיו לשימור זיכרון קהילת סלונים שממנה הוא בא... ובהמשך גם את ימיי ולילותיי...

שכתב ספרים ונאומים, וכתב לי שירי אהבה נהדרים, שאהב לספר ולשתף ובגיל 95 בפייסבוק לבקש חברות. ועבד במחשב ושלח הודעות בווטסאפ והיה מעודכן בהכול. שפינק אותי ואהב אותי יותר מכל .

שהיה מתקשר כל בוקר לדווח מה היה, איך ישן ומה לחץ הדם שלו....

לא יתקשר יותר לומר לי בוקר טוב ולאחל לי יום טוב ושלא ינזוף בי שאני עובדת קשה מדי.... .

כל כך התגעגע לאמא, עכשיו הוא איתה. וביחד ישמחו איתנו בשמחתנ ו הקרובה ובכל השמחות שיבואו אח"כ .

נוח בשלום על משכבך, שמור עלינו מלמעלה.

ואסיים בעוד ציטוט מספרו "מודה אני"

"למרות השבר הנוראי, למרות ששליש מעמינו הושמד על ידי העמלק הנאצי, הנה קמנו מחדש. בנינו מדינה, היא התפתחה בצורה מדהימה ואוכלוסייתה גדלה פי שמנוה עשרה מאז הקמתה, למרות המלחמות עם שכנינו האויבים ולמרות מתקפות הטרור. אני מרגיש גאווה נפשית שהצלחתי לתרום במשהו לביטחונה של המדינה. יש לי, כמו לרוב אזרחי המדינה שאכפת להם, ביקורת וטענות, אבל הכול מתגמד לעומת ההישגים שזכינו להם.

מנהיגים מתחלפים והארץ נשארת איתנה. אני מודה שזכיתי לכך ומברך מדי יום "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"

יצא שהשיר האחרון שהשמעתי לאבא אתמול היה של חווה אלברשטיין, שאותו אני מזמזמת מאז "אהבתי מנגינה של יום אתמול, אהבתי אותך מכל".