המחתרת בגטו סלונים רשמה דף מפואר בפעולתה לאגור נשק ותחמושת, ובמלחמת הגבורה נגד הצורר הנאצי ביערות.
בחורף-אביב 1942 התארגנו כ- 80-100 צעירים חניכי תנועות ציוניות וקומוניסטים והקימו בגטו סלונים "ועד אנטי-פשיסטי", שהיה קשור לפרטיזנים הקומוניסטים. מנהיגי הקבוצה היו זרח קרמן, ניוניה צירינסקי, א' בלומוביץ', ארצ'יק בנדט, אריק שטיין ואנשל דלטיצקי. גרשון קווינט, יד ימינו מקס רבינוביץ' וכמה מנהיגי ציבור נוספים סיפקו לאנשי המחתרת בגדים ועור לנעליים ומגפיים בשביל הפרטיזנים, הזהירו אותם כשנערכו חיפושים, הבריחו מבוקשים ליערות ובעת הצורך שיחדו גרמנים כדי לשחרר חברים שנתפסו. בתוך זמן לא רב אגרה המחתרת 20 רובים, כמספר הזה מקלעים, 15 אקדחים לפחות, רימונים ותחמושת לא מעטה. כמה מעובדי מחסני נשק הבריחו לגטו ואחר-כך לפרטיזנים רובים, מקלעים, אקדחים ותחמושת, ולעיתים גם השחיתו נשק וציוד במחסנים. שני הממונים הגרמנים העלימו עין ובראון אף סייע ליהודים. זליג מיליקובסקי, בעבר איש "פרייהייט" ו"פועלי ציון" ובמקצועו נגר, חפר כניסה נסתרת למרתף ביתו והתקינו לשמש מחסן נשק. גם במחסן של שוסטרוביץ' החזיקה המחתרת נשק, בביתו של שילובסקי הרכיבו נשק מחלפים שהוברחו ממחסן השלל, ורבקה מושקובסקי הבריחה נשק מן המחסן למקום מחבוא מחוץ לגטו. מלבד נשק הבריחה המחתרת לפרטיזנים הסובייטים גם תרופות ובגדים שהשיגה מן היודנרט ומגטאות אחרים, ואפילו מכשיר רדיו. בתוך המחתרת ניטש ויכוח בין המצדדים במרי מזוין בתוך הגטו ובין אלה שקראו לחברים לברוח ליער ולהצטרף לפרטיזנים. ידם של האחרונים היתה על העליונה.
הבריחה ליער נמשכה. ב- 26 בספטמבר 1942 דיווח מושל המחוז ארן לממונים עליו שהיהודים משמשים משענת לפעילות הפרטיזנית הסובייטית, ממלאים תפקידי קישור, מוסרים מידע, גונבים נשק ממחסן השלל ותרופות וציוד מבתי-החולים ואף משתתפים בלחימה, והוסיף שבין 223 פרטיזנים חמושים שהרגו הגרמנים באחת הפעולות נמצאו 8 יהודים.
עד לחיסולו הסופי של גטו סלונים בדצמבר 1942 ברחו ממנו עוד כ- 400 יהודים – הצעירים ליער ומבוגרים לאזור ביאליסטוק בעיקר. שתי קבוצות חמושות ובפיקודם של זרח קרמן ואהרון בנד, שברחו ביולי, היו הגרעין של יחידת הפרטיזנים היהודית "שצ'ורס 51". היחידה, שהתפרסמה בפעולותיה הנועזות, מנתה כ- 150-160 לוחמים. ב- 2 באוגוסט 1942 הם תקפו את חיל המצב הגרמני בקוסוב ואת היהודים שנותרו שם הבריחו ליער. אחר כך פורקה הקבוצה ולוחמיה פוזרו בין יחידות פרטיזנים אחרות. קבוצה של 15 צעירים חמושים מסלונים ובראשם יוסף רחמילביץ' הצטרפה לגדוד הפרטיזנים הסובייטי על שם דרז'ינסקי. רחמילביץ' עצמו, שכבר היה אז בן 57, מונה למפקד מחלקה, ופרטיזנים לחמו תחת פיקודו. פרטיזן אחר מסלונים, פליט מוורשה ושמו הנייק מלאך, הוריד מן הפסים 31 רכבות גרמניות. אחרי השחרור גויסו רבים מן הפרטיזנים היהודים לצבא הסובייטי. זליג מיליקובסקי נפל בקרב ליד ביאליסטוק, והנייק מלאך – במבואות קניגסברג.
המידע הובא מתוך: פנקס הקהילות, פולין / הוצאת יד ושם - כרך שמיני: מחוזות וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק
* על מלחמת הפרטיזנים היהודים ראה בספר "הפלוגה ה- 51" קורות הקבוצה הפרטיזנית של יהודי גטו סלונים.