קשה לעכל את הבשורה המרה על פטירתו של ידידי וחברי היקר אלי ז"ל. אנחנו מניצולי השואה המעטים של בני עירנו סלונים ששרדו, שהולכים ומתמעטים לפי חוקי הטבע.
את אלי אני מכיר משנות השלושים המאוחרות של המאה הקודמת, למדנו באותו בית ספר תיכון בסלונים, הוא ורעייתו בלה ז"ל בכיתה אחת יותר גבוהה.
היינו נפגשים בהפסקות ובתחרויות ספורט בחצר בית הספר, בשחייה בנהר שצ'ארה שחצה את העיר ובמשחקי נערים. את התקופה המעיקה והמדכא של הגטו בסלונים עברנו בחלקה יחד בשנים 1941 -1942. הוא הצליח להימלט מהתופת של גטו סלונים, בה נרצחו הוריו, לגטו פרוז'אני שסופחה לרייך השלישי בו לא בוצעו רציחות המוניות של יהודים. המילוט לא היה פשוט וכרוך בסכנת חיים והודות לקרובי משפחתו בגטו פרוז'אני הוא הצליח להתמקם בו.
הרגיעה הייתה זמנית בלבד, כעבור חצי שנה בערך החלו הגרמנים לשלוח את יהודי השטחים המסופחים לרייך השלישי למחנות הריכוז וכל יהודי פרוז'אני בתוכם אלי נשלחו למחנה המוות אושביץ.
את תולדות סבלותיו והישרדותו ממחנה זה הוא סיפר בפרוטרוט כאשר ערכנו מסע שורשים לפולין ולסלונים ובקרנו במחנה אושוויץ בשנת 1991. קשה היה לי להבין איך נער צעיר כמוהו הצליח לשרוד בתופת הנאצי האכזר. תבונתו ותושייתו עזרה לו להתחמק מהמלכודות של הרוצחים. הוא נשאר יחידי בחיים מכל משפחתו הענפה.
אלי התברך עם זיכרון יוצא מן הכלל ונעזרתי בו כדי לשחזר אירועים בגטו סלונים. לאחר השחרור וכניעת הצבא הגרמני ב-1945 הוא עבר את כל הדרכים המסובכות והמסוכנות בכדי להגיע מאירופה לארץ בעלייה ב'. הוא התגייס לצבא ושירת ביחידות הפלמ"ח במלחמת השיחרור. כאן פגש את בת כתתו בלה אפרת שהגיעה עם הוריה מגלות סיביר והתחתנו. השתתפתי בכל האירועים המשפחתיים שלהם ושמחתי את שמחתם וכאבם. היינו יחד בוועד ארגון עולי סלונים המטפל בהנצחת זכרה של הקהילה ויהודיה.
הייתי בקשר שוטף איתו וידעתי על הקשיים הבריאותיים שעובר, אבל בשיחותיי איתו לרוב היה אופטימי. הרגשתי שמצב בריאותו מתדרדר והוא הסביר לי שזה מחמת הגיל. הוא היה בעל מסור ואוהב, אבא וסבא דואג ומסור שמעטים כמוהו. הוא יחסר לי בתור חבר וידיד נעורים, של הגטו ושל עבודתנו הציבורית בישראל להנצחת השואה של קהילתנו.
ישמשו מלים ספורות אלה תנחומים לילדים ולנכדים אותם כה אהב במסירות.
נוח ידידי היקר בשלום על משכבך בין רגבי ארצנו הקדושה אותה כה אהבת ולה הקדשת את מיטב שנותיך.
יהי זכרך ברוך !
הספד בהלוויה ביום שישי, חוה"מ סוכות 24.9.2010
בבית העלמין ירקון, פתח תקווה
מאת: צבי שפט
