ההספד שנשא בעלה, אליהו על קברה, בני ברק 31.08.2002 כ"ג אלול תשס"ב
מטבע הדברים ולתומי חשבתי, שמעיין הדמעות שלי יבש בשואה. ולא כן הדבר.
בלה יקירתי,
אבלים ודואבים אנו על קברך הטרי וממאנים להאמין, שאת, הפעלתנית, האוהבת, המסורה, הדואגת לכל אחד ולכל פרט קטן, אינך עוד איתנו.
חלל ריק השארת אחריך, שלא יתמלא לעולם.
לי אישית היית ידיד ורע, בנוסף לרעייה נפלאה. ואם אי פעם בעדנא דריחתא אולי פגעתי בך. ועל זה דלות המלים שבפי לבקש ממך מחילה וסליחה.
יחד גדלנו משחר ילדותינו. יחד למדנו באותה כיתה. לפעמים ישבנו על אותו ספסל, תרתי משמע.
לא פעם התרפקנו על זיכרונות משותפים מתקופת נערותינו המאושרת.
בשנת 1940 נפרדו דרכינו, בעוונות, במרכאות כפולות ומכופלות של אביך, שכרופא, היה קצין בצבא הפולני. בנוסף לכך היה יו"ר ההסתדרות הציונית בעירנו סלונים, כששני הדברים האלה מהווים פשע חמור בעיני הסובייטים ששלטו בעירנו, גורשתם לסיביר הרחוקה, הקרה והאכזרית.
אני נשארתי לגורלי המר בשואה, בה אבדה כל משפחתי ונשארתי ערירי בעולם הרחב.
דרכינו הצטלבו מחדש לאחר עלייתכם ארצה בסוף שנת 1949 ומאז לא נפרדנו. למעלה מ-52 שנות נישואים וחיים ביחד הקמנו משפחה לתפארת.
ואם היו מחלקים ציונים, היית זוכה בארבעה החשובים והגבוהים ביותר.
1. בת למופת, ששנות חיים רבות הקדשת להוריך הזקנים וסעדת אותם במחלתם עד רגעיהם האחרונים.
2. רעיה למופת, שכל דאגתך, מרצך ואהבתך לבני המשפחה.
3. אם יוצאת מגדר הרגיל.
4. ואחרון חביב, סבתא, שאין שנייה לה בעולם. כל רגע פנוי וכל טיפת מרץ הקדשת לנכדייך. על ברכייך הם גדלו. והם ידעו לשלם לך כגמולך באהבה אין קץ.
דברי הפרידה הקצרים האלה, אינם יכולים לבטא רגשותינו ולו במעט.
בלה יקירתי, אנו נפרדים ממך לעולמים. תמיד נזכרך ולא נשכחך לעולם. היית הזרקור המאיר את דרכינו. ינעמו לך רגבי אדמת ארצנו שכה אהבת.
היי שלום ונוחי לשלום על משכבך הנצחי.
לזכרה של בלה היקרה,
בלה הייתה אחותו של בנימין אפרת, שיבדל לחיים ארוכים, חברי ובן כיתתי בגימנסיה בסלונים. היא למדה בכיתה אחת גבוהה יותר מאתנו, כמו בעלה אליהו. אני זוכר אותה בתור נערה שקטה, עדינה ותרבותית, שאת כללי ההתנהגות רכשה בבית הוריה. ב 1940 הוגלו למעמקי רוסיה, בתור אזרחים בלתי אמינים לשלטון הסובייטי ומאז לא ידענו עליהם כלום.
בקיץ 1944 , לאחר שחרור סלונים מידי גרמניה הנאצית, בקרתי בסלונים והתברר לי שאיש מבני משפחתי לא נותר בחיים.סיירתי בעיר והגעתי לביתו של דר' אפרת שנותר על תילו ופגשתי שם נער פולני מוכר, שכן שלהם , שמסר לי מכתבו של דר' אפרת מרוסיה שביקש לדעת מה נשמע בסלונים.
כעבור זמן קצר עניתי על המכתב ותיארתי את מה שקרה בסלונים, בה נמצאים כמה עשרות יהודים שהיו ביערות, בפרטיזנים או במחבוא אצל איכרים.
כתבתי שהיהודים הניצולים עיניהם נשואות להגר לפולין בדרך לארץ ישראל. מכתב זה עורר בהם תקווה מחודשת לחיים חדשים בעתיד, כפי שאמר לי דר' אפרת ז"ל, שפגשתיו בישראל.
שמחנו בחתונתם של בלה עם אליהו ושמרתי על קשר איתם ובני המשפחה. הערכתי והערצתי את דאגתה של בלה להוריה, למרות היותה אמא מטופלת בילדים ומסירותה לילדיה ולנכדיה בהם היא טיפלה במסירות לאין קץ, למרות שבריאותה נחלש עם השנים. בלה הייתה נערה ואישה נפלאה, מסורה וטובת לב לאין קץ ובתור כזאת נזכור אותה.
יהי זכרה ברוך.
