יהודית גרף לבית שלובסקי ז"ל

הספד ליהודית גרף לבית שלובסקי ז"ל, ביום הלווייתה, יום ה', כה' בשבט תשס"ט, 19/02/2009

בית עלמין גבעת השלושה, נפטרה ביום ד', כד' בשבט 18/02/2009 בתל אביב

מאת : צבי שפט

אנו נפרדים ומבכים את פטירתה של יהודית , בת עירנו וחברתנו לנשק היקרה, שאיננו עמנו עוד.

את האבידה ואת הכאב חולקים במיוחד בני המשפחה הקרובים שהיו זקוקים זה לזה, לעצה ולעזרה.
אנו חבריה וידידיה בני העיר, ניצולי הגטו ולוחמי היערות – הפרטיזנים לשעבר, משתתפים בצערם העמוק
של בני המשפחה ומרכינים את ראשינו לכבוד האישה הנעלה בעלת העקשנות והאומץ, שנאבקה קשות
על קיומה וקיום בני משפחתה בימי מלחמת העולם השנייה הקשים והעקובים מדם ועל כבודו של צלם
האנוש ושל בני עמה, בגטו ובמלחמת היערות, בתקופה הקשה ביותר ליהדות אירופה .

הכרתי את יהודית בסלונים , ואני עדיין נער בגיל ההתבגרות, תלמיד בתיכון. היא גרה לא הרחק מהבית
של משפחתי. היא למדה בתיכון עם אחותי ז"ל , בכיתה אחת גבוהה יותר ממני. היא הייתה בין בואי ביתנו
ותמיד חבבתי אותה בגין התנהגותה העדינה , הופעתה ומראיה הנאים.

אני זוכר ואינני יכול לשכוח את יהודית, נערה יפה ומרשימה עם חיוך חינני המראה טוב לבה , כאשר בקרה
בביתנו אצל אחותי ובבית הספר ומחוצה לו.

בעת הכיבוש הגרמני הנאצי במלחמת העולם השנייה, בתקופת היותנו בגטו לא ראיתיה, כל אחד היה טרוד
בעניינים המסובכים של עצמו , לאחר ימי הטבח בהם רוב היהודים בעיר איבדו חלק מבני משפחתם שנרצחו
על – ידי הנאצים. עברנו את השואה הנוראה והיינו עדים להכחדתה של קהילתנו ויהודיה.

יהודית, שנשארה יתומה וגלמודה לאחר שכל בני משפחתה נרצחו בימי הטבח הנוראים , הצליחה להימלט
מגטו סלונים ולהגיע ליער ולהתקבל לשורות הפרטיזנים יחד עם קבוצת חברים מהמחתרת בגטו , לקבוצה
ה-51 היהודית הסלונימאית שבגדוד שצ'ורס. גם אני הצטרפתי לקבוצה זו.

יהודית עברה תקופה קשה מאוד בשורות הפרטיזנים, היא הייתה צריכה להיאבק לא רק נגד הגרמנים,
כי גם נגד הפרטיזנים הרוסים האנטישמים ביחידתה שהציקו לה, כמו ליתר הבנות היהודיות. היא הצליחה
לשמור על כבודה וגאוותה הלאומית לאורך כל תקופת הלוחמה, עד השחרור על ידי הצבא האדום בקיץ 1944.
אחרי השחרור על ידי הצבא האדום היא התקבלה ללימודים באוניברסיטת מינסק, בירת בילארוסיה, בפקולטה
לשפות זרות, שם פגשתיה פעם אחת. לאחר שנים רבות פגשתי שוב את יהודית בתל אביב, בכינוסים של
ארגון עולי סלונים, בו הייתה חברה. באותו הזמן הייתה גרה בבית החלוצות בגבעתיים. נפגשנו שוב במסגרת
הפרטיזנים לשעבר, חברי הקבוצה ה-51 מסלונים יחד עם בני הזוג, והעלנו זיכרונות מהלוחמה הפרטיזנית,
ששימשו לכתיבת הספר " הפלוגה ה-51 – תולדות הקבוצה הפרטיזנית היהודית יוצאי גטו סלונים " שכתבה
הסופרת וחוקרת השואה , שרה שנר נשמית מבית לוחמי הגטאות.

יהודית נשאה בנפשה העדינה את הכאב הצורב של רצח הוריה ובני משפחתה בגטו והעלבון של היחס של
חבריה לנשק . זה כאב שאינו נרפא ואותו נשאה לאורך כל חייה ולא במעט השפיע על מצב רוחה ובריאותה.
את העצב הפנימי ניתן היה לראות בעיניה הכחולות והיפות, כאשר התבוננו בהן בתשומת לב. יהודית נישאה
לבחיר לבה, ליאון גרף, הביאה לעולם שתי בנות מוצלחות, ומצאה את השלווה והאושר בקרב בני ביתה.

בשנים האחרונות המחלות לא הרפו ממנה ונאבקה קשות בהן בעזרתו הנדיבה של בעלה ובנותיה אילנה וגילה
עד שלא יכלה עוד. הגיל עושה את שלו ולפעמים יותר מהדרוש, אבל אין מה לעשות, זה גורלו של האדם.
מצב בריאותה של יהודית התדרדר ולא יכלה יותר לשרת את עצמה , גם זיכרונה החל לבגוד בה, ובעלה ליאון
טפל בה במסירות ונאמנות עד לרגעיה האחרונים. אלה היו שנים ארוכות וקשות למשפחת גרף, אבל הם עשו
זאת מתוך חיבה ואהבה לרעייה ולאם.

יהודית הייתה רעייה ואמה טובה ומסורה , ידידה נאמנה וחברה מסורה של ארגון עולי סלונים וחבריה לנשק
הפרטיזנים.

יהודית תחסר לנו, למעטי המעטים מבני עירנו שנותרו בחיים. נזכור אותה בהערכה כחברה וכידידה לבבית.

ינעמו לך יהודית היקרה, רגבי ארצנו הקדושה אותה כה אהבת והערכת ותהיי מליצת יושר לבני ביתך שכה
אהבו אותך וטרחו למענך במשך שנים כה רבות.

בשם חברי ארגון עולי סלונים וחברייך לנשק אנו מצדיעים לך ומרכינים את ראשינו לכבודך.
ישמשו מילים ספורות אלה תנחומים לליאון ולבני ביתה , המסורים והמתאבלים.

יהי זכרה ברוך.