נולדה ביוני 1920, באליזבטגראד
נפטרה ביום רביעי, ג' באדר תשע"ז, 1 למרץ 2017
נקברה בבית העלמין הישן בהרצליה, ביום חמישי, ד' באדר, 2 למרץ 2017
קורות חייה
נולדה ביוני 1920 באליזבטגראד, בת בכורה ויחידה לשרה סוניה לבית גולדנברג ויוסף שפירא, אשר נרצח ע"י פורעים כחודש לפני לידתה. גדלה בסלונים עם אמה ומשפחתה המורחבת. יוספה החלה ללמוד בגימנסיה העברית בעיר אך עברה בשנת 1929 לביאליסטוק לאחר שאמה נישאה לתושב העיר בשם פסח גלצ'ינסקי. את בית הספר השלימה בביאליסטוק בגימנסיה ע"ש דרוסקין וסיימה את לימודיה שם בשנת 1937. לאחר מכן ניסתה להתקבל ללימודים גבוהים בוורשה, אולם נדחתה עקב ההגבלות על מספר היהודים באוניברסיטה. לפיכך פנתה ללימודי כלכלה ומסחר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת גרנובל בצרפת וסיימה שם את לימודי השנה הראשונה בקיץ 1939.
יוספה שבה לחופשת הקיץ בביאליסטוק יום לפני פרוץ מלחמת העולם ה2, וברחה לעבר סלונים עם משפחתה מאימת הצבא הגרמני שהתקדם לעבר העיר. מאוחר יותר היא שבה לביתה בביאליסטוק, שהייתה נתונה לכיבוש סובייטי, ופגשה שם את האחים דוד ורומן שטיינמן ששוכנו בהעדרה בחדרה ע"י משפחתה. בשל פרוץ המלחמה לא יכלה לשוב ללימודים בגרנובל והחלה לעבוד כמנהלת תכנון של מפעל טקסטיל בעיר. בינואר 1941 נישאה לרומן שטיינמן בטקס אזרחי ויהודי בביאליסטוק ועברה להתגורר עמו.
ביוני 1941 נשלחה מטעם עבודתה למוסקווה לשם השתלמות מקצועית, כך שנעדרה מהעיר בעת שזו נפלה תחת הכיבוש הגרמני. ממוסקווה הגיעה לבסוף לכפר בשם לנינקה יחד עם בעלה שהצליח לברוח אף הוא מביאליסטוק, והחלה לעבוד במפעל הטקסטיל המקומי. באוקטובר 1942 נולדה בלנינקה בתם הבכורה אמיליה (לימים בת עמי). עד סוף מלחמת העולם ה-II גידלה יוספה את בתם לבדה בכפר משום שרומן היה מגוייס לצבא העבודה ולאחר מכן לצבא הפולני החופשי, שבו שירת בתפקידים שונים ובמסגרתו נטל חלק בכיבוש ברלין ע"י הצבא האדום.
בתום המלחמה התאחדה יוספה עם בעלה ושבה לפולין דרך מוסקווה, שם למדה על ממדי הזוועות של המלחמה ועל כך שמשפחתה הושמדה כמעט לחלוטין ע"י הנאצים: פרט לבן דודה נחום גולדנברג (יליד סלונים ששהה בצרפת בפרוץ המלחמה, התגייס לצבא הצרפתי ונפל בשבי בתחילת המלחמה) לא נותר לה קרוב משפחה אחד ממשפחת אמה.
בפולין התגוררה המשפחה הצעירה בלודג', שם ייסד רומן מוסך, אך ב-1946 שמעו רומן ויוספה מנציג ארגון "הבריחה" הציוני כי חלון ההזדמנויות לעזוב את פולין לפלשתינה עומד להיסגר. הם ניצלו את האפשרות ועברו את הגבול לצ'כוסלובקיה ומשם דרך אוסטריה לגרמניה. בשטוטגרט הם התאחדו עם אביו של רומן, יוסף שטיינמן, שניצל ממחנות ההשמדה, והתגוררו שם עד שהוא התחזק פיזית והיה מסוגל לעמוד בתלאות המסע לארץ ישראל. בשנים אלו עבד רומן כמהנדס במפעלי דיימלר בנץ על המצאות שפיתח. ב-1948 עזבו את גרמניה לצרפת ומשם באוניה פניורקה עלו למדינת ישראל הצעירה.
בארץ גרו בתחילה ברמת גן ובראשית שנות ה-50 קבעו את ביתם בהרצליה, אליה עברו לאחר שרומן שטיינמן מונה למנהל מפעלי תעשייה והנדסה בעיר.
בשנת 1952 נולדה בתם השנייה מיה. בהמשך החלה יוספה בסיוע לאוכלוסיות נזקקות בעיר.
בשנות ה-60 החלה לעבוד ביחד עם רומן במפעל שהקימו, יציקות מיוחדות, שהתמחה בתחילה בעבודות מתכת מורכבות עבור התעשייה הצבאית והאזרחית, ולבסוף ביציקות אמנותיות של פסלים.
לאחר מותו של רומן בשנת 1989 החלה יוספה לכתוב את קורות משפחתה, שפורסמו לבסוף בספרה עולם שהיה שיצא לאור בשנת 2005. במקביל המשיכה והעמיקה את פעילותה ההתנדבותית בעירה וסייעה בין השאר רבות לקליטת גל העלייה הגדול של ראשית שנות ה-90 ממדינות ברה"מ לשעבר, הייתה פעילה במסגרת מועדון השרון של ארגון רוטרי, ועסקה בפעילות התנדבותית עם מועדון אנוש. בשנת 2007 עברה להתגורר בדיור מוגן ברמת השרון, שם השתלבה היטב מבחינה חברתית ונטלה חלק פעיל במגוון הפעילויות השונות בתחומי האמנות והספורט.
הייתה פעילה ונמרצת עד לפני מותה. נפטרה בביתה בשנתה ה-97 בחודש מרץ 2017. הותירה אחריה שתי בנות, ארבעה נכדים ושמונה נינים.
יהי זכרה ברוך
