אבינו, לב ברוך ז"ל, נולד בסלונים בתאריך 4.2.1916 להוריו משה ואסתר הי"ד. נקרא ברוך על שם סבו אשר נפטר טרם לידתו. לאבינו היו שתי אחיות בוגרות, סוניה ורוניה ושלוש אחייניות אשר נהרגו כולן בשואה.
בהיותו בן 16 נדבק בחיידק ארץ ישראל ולאחר הפצרות רבות הוריו נתנו לו את ברכת הדרך. הוא עלה ארצה כסטודנט, לאחר שהתקבל ללימודים במקווה ישראל. לאחר שתי שנות לימוד שב לפולין על מנת לבקר את הוריו, אחיותיו ואחייניותיו.
לאחר תקופה קצרה בקש לשוב ארצה אולם הוריו הפצירו בו לה שאר בפולין. אבינו ראה את העננים הקודרים המכסים את שמי אירופה ולא הסכים בשום פנים ואופן להישאר. הפרידה הייתה קשה ובעיקר שקוננה בלבו ההרגשה כי הפרידה היא נצחית.
בשובו למקווה ישראל (לאחר תלאות רבות) סיים את לימודיו והכיר את אשתו לעתיד, גיטה ז"ל. הוא חשב לשוב עימה לפולין על מנת שהוריו יכירו את רעייתו לעתיד. אך פריצת מלחמת העולם השנייה ושיבוש הדרכים והקשר מנעו ממנו זאת.
בשנת 1942 באו הורינו, ברוך וגיטה, בברית הנישואין בתל-אביב. לאחר נישואיהם התגוררו במקווה ישראל, שם שניהם עבדו. אבינו בגן הירק ואמנו כאם בית. הורינו זכו להקים משפחה ולהוליד שלוש בנות אשר כיום כולן ב"ה נשואות ואמהות לילדים. אבינו זכה לראות נכדים ונינים.
במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעה לארץ קרובת משפחתו של אבא, זהבה קפלינסקי ז"ל ובנה יבדל"א פרופ' אליעזר קפלינסקי. אבא לקח אותם תחת חסותו ובביתו התגוררו עד אשר הגיע לארץ ד"ר נח קפלינסקי ז"ל, אשר יחד עם השמחה על בואו התברר כי כל משפחתו של אבינו נספתה בשואה.
אביו משה ואימו אסתר הי,ד נרצחו ביריות ע"י הנאצים ימ"ח ביערות פטרלוביץ אשר ברוסיה הלבנה, בתאריך כ"ב תמוז תש"ב.
אחיותיו סוניה ורוניה והאחייניות שולמית, ווסיה, איבה והחתנים אברהם קפלינסקי וממה טננבוים נלקחו מבתיהם, אבדו ומקום מותם לא נודע הי"ד.
לאחר מלחמת העולם השנייה הצטרף אבא לארגון האצ"ל בעוד שאמא הייתה ב"הגנה". אבא שרת במסגרת הארגון באזור תל-אביב-יפו.
משאת נפשו של אבא הייתה אדמת ארץ ישראל. לאור ההכשרה שקיבל במקווה ישראל השתלם ולמד לימודים חקלאיים, והפך להיות מורה לחקלאות. ראשית דרכו בהוראה הייתה בהרצליה וביפו, ולימים ייסד את החווה לחינוך חקלאי בחולון ואשר ניהל אותה במשך שנים רבות עד לפרישתו לגימלאות בשנת 1981. לאבא היה קשר עמוק לאדמת הארץ, הוא אהב את רגביה, את החי והצומח שבה. הייתה לו בקיאות נפלאה וידע רב בהתפתחויות ובחידושים השונים בחקלאות. החווה הייתה בית השני שלו ונודעה בארץ, כחווה המגוונת, המוצלחת והפורחת ביותר. אלפי תלמידי חולון במשך שנים פקדו את החווה, למדו בה ונקשרו לדמותו של מנהל החווה אשר היה נערץ על תלמידים, מורים, עובדים ומפקחים. אבינו אהב את מרחביה של ארץ ישראל, מן הירדן ועד הים. ממטולה ועד אילת. הוא ארגן טיולים רבים לעובדי החווה ולמשפחותיהם. במסגרת טיולים אלו הגיעו לכל קצות ופינות ארץ ישראל האהובה עליו כל כך.
אבינו היה איש המעשה. מעולם לא הרבה בדיבורים ומעולם לא הסתבך עם בני אדם. ישר דרך ושונא עוולה. איש אשר דבק במסורת ובאמונת ישראל סבא ערכים הנחיל לכל יוצאי חלציו. איש אשר כיבד אלוקים ואדם, וכולם כיבדו אותו.
בשנותיו האחרונות התייסר במחלות קשות ובמכאובים מרובים אולם מעולם לא צעק, לא התלונן ובשום אופן לא רצה ליפול לטורח על הסביבה.
אבינו החזיר את נשמתו לבורא בתאריך כ"ה תשרי תשס"ג ונטמן בעפרה של הארץ הזאת אשר כה אהב.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים בגן עדן.
בשם הבנות: דנה בצלאל
