מאיר גולנסקי ז"ל

נפטר ב- ז' בטבת תש"ע, 23 בדצמבר 2009

נקבר בבית העלמין "גורדון" בראשון לציון

הספד למאיר גולנסקי ז"ל ביום השלושים יום שישי, 22 בינואר 2010
בית עלמין חדש בראשון לציון.

מאת צבי שפט

צר לי שלא יכולתי להשתתף בהלווייתו של ידידי היקר מאיר ז"ל שהלך לעולמו, אחרי שנכנע במאבקו הממושך במחלתו הקשה שפקדה אותו.

את מאיר ובלומה, שתבדל לחיים ארוכים וטובים, הכרתי לראשונה בסיור השורשים לסלונים והסביבה שערכנו באמצע שנות התשעים. מצאתי אותו כבן אדם נעים הליכות, היודע להקשיב ולהביא את דעותיו בבהירות ובטעם טוב, עם חיוך מתחת לשפמו המראה טוב לב.

האיש התחבב עלי מאוד ומאז שמרנו על קשר ונפגשנו מדי פעם באירועים של הנצחת הקהילה.
במסע השורשים ביקרנו את העיירה גלינקה, בסביבת העיר סלונים, מקום הולדתו של מאיר, ממנה הצליח לחמוק יחד עם הוריו בזמן הכיבוש הגרמני וחיסול הקהילה היהודית ב 1942.
הם הצליחו להגיע ליער לאחר תלאות רבים ומסוכנים ולהצטרף ליחידה פרטיזנית במקום.

מאיר הדריך אותנו במקום וסיפר בקצרה תולדות השמדת הקהילה היהודית , ממנה נשארו מעטים בחיים, אחרי השואה. הוא הוביל אותנו לאנדרטה לזכר היהודים שנספו בעיירה , שהקים מפקד פרטיזנים מתושבי המקום ביוזמתו ובאמצאותיו אותו הכיר ואותו ביקר קודם לכן, שם ערכנו תפילת אשכבה וקדיש לזכרם של הקדושים. מאיר היה נרגש ודמעות זלגו מעיניו והיה אסיר תודה על מתן הכבוד האחרון ליהודי קהילתו שלא שרדו את הטבח הנוראי.

בטיול שורשים מתוח וכבד כזה מכירים את אופיים והתנהגותם של החברים למסע. היה לנו נעים במחיצתם של מאיר ובלומה רעייתו. ממאיר שמעתי במקצת על תלאותיו אחרי המלחמה באירופה ולאחר הגעתו לארץ.
למרות היותו נער צעיר, ניצול שואה, הצליח לרכוש מקצוע מכובד, שירת בחיל אוויר בו המשיך בעבודות טכניות, במקצועיות ובמסירת במשך שנים רבות לשביעת רצון מעסיקיו.

הוא הקים משפחה לתפארת עם רעייתו המסורה בלומה, שסעדה אותו משך שנות מחלתו הקשה עד שהחזיר את נשמתו לבורא.

אנו נפרדים מדור הנפילים של העם היהודי ששרד את השואה הנוראה בשנים 1941 עד אמצע 1944, באזורים שלנו בביילארוס וביניהם מאיר היקר שלנו. זה קשה לתאר את הגיהינום שכל אחד מהשרידים עבר בגטו , במחנות העבודה הגרמנים וביער בין הפרטיזנים הגויים,שהשפילו והתאכזרו ליהודים בהרבה מאוד מקרים. אני יכול להעיד על כך, היות ועברתי את המסלול המפרך הזה בעצמי, בהיותי נער בן 15.
אפשר לומר שהיה זה נוער יהודי גאה ואמיץ שנלחם בגבורה ובחירוף נפש נגד הגרמנים והמשיך את מאבקו העיקש בארץ למען חירותו ועצמאותו של העם היהודי במולדתו.

נזכור אותך מאיר היקר, כפי שהיית, אדם נעים הליכות, דבק במטרותיו, איש ישר והגון העוזר לנזקקים, בן משפחה דואג ומסור וחבר טוב. ונכונה האמרה של חז"ל לגביך: "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו "

ינעמו לך מאיר היקר רגבי ארצנו הקדושה אותה כה אהבתה ולה הקרבת את מירב שנותיך.

ישמשו מילים ספורות אלה תנחומים לבלומה והילדים היקרים, שיבדלו לחיים טובים וארוכים.

יהי זכרך ברוך !
 

הספד / דצמבר 2009

הוקרא ע"י הבן מוטי גולנסקי

אבא שלנו

בדרך לבית הקברות נזכרתי
בשיר הילדים המוכר
"לאבא שלי יש סולם"
לאבא שלנו היו הרבה
סולמות-קטנים וגדולים,
גבוהים ונמוכים,חורקים
ומוכתמים בצבע.

אבא שלנו,די לכאב
זהו, המחלה הכריעה אותך
3 וחצי שנים של סבל וייסורים תמו
ועכשיו מי ייתן ותנוח על משכבך בשלווה

איפה ישנם עוד אנשים כמוך
והתשובה היא,
לצערנו, כמעט ואינם עוד
הם הולכים ומתמעטים,אחרוני הנפילים
אתה ששרדת את השואה כילד קטן
ונותרת יתום מאב כבר בשנותיך הראשונות
נמלטת מציפורני השטן הנאצי
ובדרך לא דרך הגעת לישראל

עשית את ימיך הראשונים בשער עליה
ומשם למעברה בפרדסיה
ולאחר מכן לשיכון המזרח ,
ממש כאן מרחק קצר מכאן.
ובשיכון בנית בית לתפארת
עם חלקת אדמה וגן עצי פרי
מכל הסוגים וגידולי ירקות
שהיוו דוגמה ומופת בכל רחבי השיכון
ולאחר מכן המעבר לעיר,
אז אלה היו פאתיה המערביים של ראשון
והיום בטבורה של ראשון.

אתה שעבדת
ובנית את הארץ הזאת בעשר אצבעותיך
והקמת משפחה עם אימא
וגידלת 4 בנים
והרעפת אהבה אינסופית
על 9 נכדים ונכדות
ולא פסחת אף פעם על אף אחד

כמה חבל שלא הספקת
לראות את הנכדה העשירית שלך
שאו-טו-טו
אמורה לצאת לאוויר העולם
וכמה קיווינו שתזכה לראותה,
אפילו טיפה ולו לכמה ימים
אבל לא צלח המזל וחבל.

היית מלא נתינה ואהבה
לכל הסובבים אותך
רבים מאלה שכאן איתנו
שבאו לכבד אותך בדרכך האחרונה
זכו להכיר את רוחב ליבך
ואת אופייך הנוח ומסביר הפנים.

מעולם לא היית איש של זדון וזעם,
תמיד דאגת שהכול יהיה במקומו,
שישררו שקט,שלווה,אחווה
וידידות במשפחה ובסביבתך.
לא יכולת לסבול קנאה ורוגז,
קונפליקטים ומחלוקות
היית הופך עולמות
ולא עוצם עין עד שהיית
משיב את הסדר על כנו.

היית קר וקשוח כלפי חוץ
אולם מי שהכירך ידע
כמה היית רך ומלא חמלה
ומסירות לב ורצון בלתי נגמר לעזור,
לסייע, לתמוך, להעניק
והכול בשקט.ובעיקר בצנעה
ללא כל ציפייה להכרת תודה ולמחמאות.

גם ששכבת על מיטת חולייך,
לא ויתרת ולא שכחת לדאוג
לשלום כולם,לזכור את כולם,
להזכיר ולהנחות את אימא
וליתן לה משימות ומטלות
על מנת שהכול ידפוק כמו שעון
ובכל בעיה שצצה,
דעתך הייתה נשמעת
והיית עושה את כל אשר בידך
על מנת לעזור ולפתור את הבעיה.

רק בחודש וחצי האחרונים,
משליבך בגד בך בצורה קריטית
היה זה אות וסימן לבאות
כי ברור היה לנו
שהלב שלך הוא תכלית הכול
וכשהוא מפסיק לפעום
כתמול שלשום,
לא תוכל להמשיך ולהאיר את עינינו.

אף פעם לא הגבלת אותנו
ולא הצרת את צעדינו
השכלת להעניק לנו יחד עם אימא
חינוך פתוח ועצמאי
שעיצב את הגבולות והערכים שלנו.

אנו לא נשכח
איך היית דואג לנו כל בוקר
כשאימא עבדה במשמרות לילה
איך היית משכים אותנו
ומכין לנו ארוחת בוקר
וסנדביצ'ים לביה"ס.

איך היית מסדר לנו כניסה
לבריכה במחנה צריפין
ובא בצהריים לקחת אותנו
לאכול בשק"ם המרכזי
ובערב איך היינו באים
לצפות בסרטים בבתי קולנוע של ראשון
ובחופשים היינו שורצים בהצגות יומיות
להם היית מארגן לנו כניסה
ואף אם היינו מאתגרים אותך
עם בואם של חברים מהכיתה או מהשכונה
מעולם לא היית מאכזב אותנו.

בחגים תמיד היית מארגן לנו
יצירות והפתעות מעץ
שהיוו לנו מקור לגאווה
כגון חנוכיות ענק, סביבונים,
רעשנים, חרבות, ספרי תורה,
שעוני קיר ובל"ג בעומר
היית מארגן לנו ארגזי קרטון
מלאים בגזרי עץ קטנים
שהיו משמשים אותנו למדורה.

בשבתות היינו מתרגשים
לצפות במשחקי כדורגל
ובאמצע השבוע כדור –יד
ויחד היינו שותפים
וחווינו עליות משמחות
וירידות מרגיזות,
היינו עדים למהלומות ולמכות
להתפייסויות ולחגיגות.

קראו לך אבא ידי זהב
כי בכל דבר בו נגעת
הצלחת לסדר ולתקן
ואף להשיב שבר כלי
לשימוש ראוי.

את כל הבתים שלנו צבעת
ולא פעם אחת
וכל בעלי המלאכה
לא רוו ממך נחת
אולם גם הם הצדיעו לך
בסוף העבודה
ואף לא שכחו להגיד תודה
כי העריכו את הידע שלך
ואת ההקפדה.

גם כשנולדו הנכדים
לא שקטת על שמריך
ואחד אחת היית
מחזיק על ברכיך
וכשהבאנו אותם
לך ולאימא למשמורת
היית עושה להם סיבוב בעגלה
עד שפסקה התזמורת
וכשגדלו הקטנים ונהיו שובבים
תמיד נרתמת להסיע לחוגים
ורמזת לאימא שלא יישארו רעבים.

הליכות ברגל וקאנטרי קלאב
היו לחם חוקך
כל שנה עם אמא
נסעת למנוחה
לימה המלוחה
אממה !!!
אצלך הרי החופשה לא שלמה
אם הילדים והנכדים
לא באים לקצת טעימה
לב גדול כבר אמרנו? – אז מה

אבא,אתה יכול כעת לנוח בגאווה
כי השארת משפחה מלוכדת ומלאה באהבה
נזכור אותך בכל רגע ובכל יום
אל תתבייש להתגנב אלינו בחלום
תמיד תהיה בליבנו ונזכור אותך לעד
כי היית אבא מיוחד
תנוח על משכבך בשלום