אנו נפרדים ומבכים את פטירתה של מינה וולקוביסקי לבית פייבסקי, בת עירנו וחברתנו לנשק היקרה, שאיננה עמנו עוד. את האבידה ואת הכאב חולקים במיוחד בני המשפחה וידידיה הקרובים והמסורים שהייתה זקוקה להם, לעצה ולעזרה. בזכות תמיכתם ועזרתם המסורה העריכה ימים בעשור האחרון.
מינה נפטרה ביום ששי האחרון, לאחר אשפוזה זה שנה וחצי בבתי החולים "איכילוב" והסיעודי "אביבים" בגלל שנפלה ושברה את הירך ומצב בריאותה התדרדר ולא הצליחה לקום על רגליה.
אנו חבריה לנשק ובני העיר, שרידי השואה, משתתפים בצערם העמוק של בני המשפחה ומרכינים את הראש לכבוד האישה הזאת, שנאבקה על כבודו ועל חירותו של בני עמה, בלוחמה הקשה והעיקשת בשורות הפרטיזנים נגד הצורר הנאצי ועוזריהם, בתקופה הקשה ביותר ליהדות אירופה.
רשמתי את תולדות מינה מתקופת הגטו והיער, בפרטיזנים, אליו הצליחה להימלט עם בעלה דר' שלמה – סיומה וולקוביסקי ועם קבוצת שרידים לפני חיסולו הסופי של גטו סלונים, כאשר סכנת חיים מרחפת מעל ראשיהם של הנמלטים שנתפסו על ידי הגרמנים ועוזריהם.
מינה הייתה לוחמת מהשורה ונאמנה לחבריה הלוחמים בקבוצה ובשל כך העריכוה חבריה לנשק ומפקדיה. היא השתתפה בפעילות מבצעית נגד הגרמנים ועבדה בתור מטפלת בבית חולים השדה שביער.
מינה עברה תקופות קשות מאוד ביער, במיוחד בעת ולאחר המצוד הגרמני לחיסול תנועת הפרטיזנים בסתיו 1942, כאשר הפרטיזנים ומפקדיהם התפזרו לכל עבר והנשים היהודיות נותרו לבד ללא מגן וגואל, טרף קל לגרמנים ועוזריהם. גם אחרי המצוד חייה היו בסכנה בשל יהדותה עד שפגשה שוב את בעלה דר' שלמה ממנו נפרדה דרכה בעת המצוד.
מינה הייתה עלמה ואישה טובת מראה ומאירת פנים, מפונקת בבית הוריה ובחייה. היה לה אופי נוח וטוב לב, מוכנה לעזור לנזקקים מקרב מכריה. לכן רכשה חברים וידידים ממעמדה ששמרו לה חסד.
בגטו בסלונים נרצחו הוריה ואחיה הצעיר עליהם התאבלה כל חייה. לאחר תום מלחמת העולם השנייה הגרה לפולין עם בעלה ובנה התינוק, שם פגשה את אחיה דר' מכס פייבסקי, שיבדל לחיים ארוכים וטובים, שהיה בשירות הצבא האדום, שלא ידעה על קורותיו.
בשנת 1957 עלו לישראל והקימו כאן את ביתם. בעלה דר' שלמה-סיומה וולקוביסקי עסק כרופא גניקולוג ונפטר ב-1987 לאחר מחלה קשה. בנם היחיד יורם עזב את הארץ לאחר נישואיו, כאשר אביו עוד היה בחיים ולא חזר אליה ומינה נשארה לבדה רק עם ידידיה המסורים.
מינה הייתה רעיה, אמא וסבתא טובה, אחות מסורה ונאמנה לבני ביתה, דואגת לחינוכם, להשכלתם ולדרכם בחיים.
היא תחסר לנו, למעטי המעט הידידים שנותרו בחיים. נזכור אותה בהערכה כחברה וכידידה לבבית.
אנו מצדיעים לחברתנו לנשק היקרה, שלחמה בתנאים קשים ביותר בצורר הנאצי ועוזריו, והביאה כבוד לחבריה ולעמה.
ינעמו לך מינה היקרה, רגבי ארצנו הקדושה אותה אהבת והערכת ותהיי מליצת יושר לבני ביתך שכה אהבת וטרחת למענם ולידידייך שכה עזרו וטיפלו בך במסירות רבה כשנאבקת על חייך בעשור האחרון.
ישמשו מילים ספורות אלה תנחומים לכל אלה שהעריכו ואהבו אותך, שהיו מסורים לך ומתאבלים.
יהי זכרה ברוך.
מאת : צבי שפט
