אנו נפרדים ומבכים את פטירתה של ריטה, בת עירנו וחברתנו לנשק היקרה, שאיננו עמנו עוד. את האבידה ואת הכאב הצורב חולקים במיוחד בני המשפחה הקרובים שהיו זקוקים לה, לעצה ולעזרה.
אנו חבריה לנשק ובני העיר, שרידי השואה, משתתפים בצערם העמוק של בני המשפחה ומרכינים את ראשינו לכבוד האישה בעלת המרץ והאמיצה , שנאבקה על כבודו ועל חירותו של האדם ובני עמה, במחתרת בגיטו בלוחמה הקשה והעיקשת נגד הצורר הנאצי ועוזריהם בשורות הפרטיזנים, בתקופה הקשה ביותר ליהדות אירופה.
הכרתי את ריטה ביער, בפרטיזנים, בקבוצה ה-51, היהודית הסלונימאית, אליה הצליחה להימלט מהגטו הבוער והחרב עם קבוצות שרידים, חברי המחתרת בגטו. ריטה הייתה אחת החברות הנועזות במחתרת בגטו, העבירה בחשאי נשק ותחמושת למקומות המחבוא של המחתרת, כאשר סכנת חיים מרחפת מעל ראשיהם של כל מי שנתפס על ידי הגרמנים ועוזריהם. ריטה הייתה לוחמת אמיצה ונאמנה לחבריה הלוחמים בקבוצה ובשל כך העריכוה חבריה לנשק ומפקדיה. אני זוכר ואינני יכול לשכוח את התלהבותה לנקום ברוצחים הגרמנים ועוזריהם בקרב שניהלנו בחוות "גאווינוביצ'י " בו התמקם בית ספר למקלענים של המשטרה הביילורוסית למלחמה בפרטיזנים.
היה זה בקיץ בחודש אוגוסט 1942, לאחר הקציר, כאשר האלומות של הדגן מרוכזות בשדה לשם יבושם לפני שמעבירים אותם לגורן והן היו רבות מאוד מפוזרות בשדה. התקפנו את המוצב במפתיע והשתלתנו עליו מהר מאוד ואת רוב השוטרים והמדריכים הגרמנים חיסלנו במקום או במנוסתם מהמוצב.
בסיום הקרב בו נפלו לידינו הרבה מקלעים, רובים ותחמושת ניתנה הפקודה להצית ולשרוף את כל היבול של הדגן הנמצא בשדה, כדי שלא יועבר לידי הגרמנים. מלאכת ההצתה הוטלה על הבנות היהודיות מקבוצתנו ובתוכם ריטה ואני עקבתי והתפעלתי באיזו זריזות ונחישות הן ביצעו את המשימה.
ריטה הייתה לוחמת אמיצה והשתתפה ברוב המשימות והקרבות שניהל הגדוד אליה השתייכה. בזמן הפנוי במחנה, ביער, בערבים מסביב למדורה, הייתה מנעימה את הנוכחים בשירים נוסטלגיים בקולה הערב. כך גם בפגישות של החברים הפרטיזנים כאן בארץ.
בגטו בסלונים נאלצה לעבוד בעבודות כפייה ולחלוק את המחסור הכבד עם בני ביתה בגטו.
הוריה ואחיה הבכור נספו בעת ימי הטבח שערכו הגרמנים בגטו. אחותה הצעירה מאשה, שתבדל לחיים ארוכים, הצליחה גם כן להימלט ליער ולאחר תלאות וקושיים מרובים נקלטה ביחידה פרטיזנית אחרת משל ריטה.
לאחר שחרור האזור בה פעל גדוד הפרטיזנים שלה, חזרה לעיר הולדתה סלונים , בה התרכזו השרידים המעטים יוצאי יחידות הפרטיזנים ואחדים שהצליחו להסתתר אצל איכרים מכרים בסביבה.
שבתאי מושקובסקי ז"ל, חברה לנשק בשורות הפרטיזנים שגויס עם השחרור לשורות הצבא האדום ונפצע באחת הקרבות נגד הגרמנים. חזר לסלונים המשוחררת לאחר החלמתו ופגש את מעטי השרידים היהודים, רובם פרטיזנים ביניהם את ריטה רעייתו לעתיד. הם נישאו, הגרו לפולין המשוחררת ומשם בדרך לא דרך לישראל, בה קבעו את ביתם והקימו משפחה לתפארת, שני בנים ובת וצאצאים.
ריטה הייתה, רעיה ואמא למופת, אחות מסורה ונאמנה לבני ביתה דואגת לחינוכם, להשכלתם ולדרכם בחיים.
ריטה תחסר לנו, למעטי המעט שנותרו בחיים. נזכור אותה בהערכה כחברה וכידידה לבבית.
אנו מצדיעים לחברתנו לנשק היקרה, שלחמה בתנאים קשים ביותר בצורר הנאצי ועוזריו, למען הצדק האנושי והיהודי והביאה כבוד לחבריה ולעמה.
ינעמו לך ריטה היקרה, רגבי ארצנו הקדושה אותה כה אהבת והערכת ותהיי מליצת יושר לבני ביתך שכה אהבת וטרחת למענם.
ישמשו מילים ספורות אלה תנחומים לבני ביתה, לילדים ולנכדים המסורים והמתאבלים.
יהי זכרה ברוך.
הספד בלוויה, יום ה', יב' בתמוז תשס"ז, 28.06.2007
בית עלמין ירקון, תל אביב, גוש 12 - איזור 3 - שורה 18
מאת : צבי שפט
